חזרתי עכשיו מחתונה של חבר שלי.

לחתונה נסענו עם הסעה מאורגנת שיצאה מתחנת איסוף מרכזית והגיעה עד לאולם.

היו שני אוטובוסים שנסעו מהתחנה. באוטובוס הראשון היו בעיקר מבוגרים ואילו האוטובוס השני היה מלא בחברה' צעירים. חברה' צעירים, אני אומר? יותר נכון ילדים.

אנחנו נסענו באוטובוס של הצעירים.

הרגשנו כאילו אנחנו נוסעים לטיול שנתי או למחנה של בני עקיבא. האוטובוס היה מלא בבנות צווחניות ומצחקקות שלא שתקו לרגע. אפשר היה להשתגע מהרעש שהן עשו. היה חסר רק שיתחילו לעשות מוראל וזה היה אשכרה מחנה בני עקיבא.

כמה דקות אחרי שהתחלנו לנסוע, התפשט ריח עז של במבה באוויר. אשתי לקחה לי את המילים מהפה ואמרה  לי: "טיול שנתי או לא טיול שנתי?".

באיזה שהוא שלב עברה עלמה צעירה עם שקית וגבתה כסף עבור הנסיעה. היות ואף אחד לא אמר לי שהנסיה אמורה לעלות כסף, היא תפסה אותי די בהפתעה. עד שהכנסתי יד לכיס, היא חזרה בה מהבקשה. מסתבר שרק הילדים (הנוער) משלמים עבור הנסיעה. (מצידי...).

לקראת סוף החתונה, האוטובוסים יצאו בזמנים שונים ואנחנו נסענו באוטובוס שיצא שעה לפני השני.

דווקא האוטובוס השני היה אמור להגיע כמעט עד הבית שלי, היות ויש הרבה חברים שצריכים להגיע לאיזור, אבל אנחנו נסענו באוטובוס הראשון כי אחד מילדינו היה אצל שמרטפית.

אחיו של החתן אמר לי שאם אבקש מהנהג לעבור ליד הבית שלי הוא בוודאי יסכים.

כששאלתי את הנהג, הו אענה בכעס "אולי אני אעשה גם פיזור בבתים? אני עוצר רק בתחנה אחת וזהו".

רוב הנוסעים באוטובוס הזה היו מבוגרים, אבל איכשהו הבנות הצווחניות הצליחו להשתלט על החלק האחורי של האוטובוס וכך כל הדרך חזרה לא יכולנו לישון כי הן פשוט לא הפסיקו לצחקק בקולי קולות!

בכלל, ממש מעיק לנסוע לחתונה בהסעה. אין מקום לרגליים, ואתה חייב לצאת מתי שההסעה יוצאת ולא מתי שאתה רוצה. תוסיפו לזה חבורת בנות שלא מפסיקה לדבר לרגע- בקולי קולות, ותקבלו נסיעה לא נעימה.

החתונה עצמה הייתה נחמדה, אבל לא על זה רציתי לכתוב עכשיו.