פרק3 ניגודים נמשכים זה אל זה,לא תמיד.
"קייס בחייך,נו אל תעשי לי את זה,גם ככה עבר עליי יום חרא,ואין לי כוח לשטויות שלך"
"בדיוק!זה העניין,אין לך פאקינג אף פעם זמן לשים לב לחברה שלך, אליי!אלה לא השטויות שלי אלה השטויות שלך עם החברים האידיוטים שלך,להם יש לך זמן!"
"קייסי את כרגע מפריעה לי,אני עייף נורא,ואני צריך להתקלח אל תעלי לי את הפיוז"
"עייף ממה,עוד פעם התירוצים שלך על האימון,אדם!השעה פאקינג 8 בערב,ואתה לא ענית לי לצלצולים ולמסרונים, הייתי עלולה לחשוב שקרה לך משהו"
"אז אני מבין שהתחיל לך המחזור,כשתירגעי,דברי איתי,בסדר?"
"לא" קייסי שילבה ידיים,
"למה לא?" אדם הרים גבה,
"אני לא אדבר איתך גם כשארגע,זהו זה נגמר,נמאס לי,אין יותר אני ואתה,אחר כך אל תבוא אליי בהתחננויות ובסליחות,לי יש כבוד!"
קייסי הסתובבה ופנתה לכוון דלתו של אדם,על הדלת הודבק השחקן האהוב על אדם "ג'ק מקיין",ומתחת היה כתוב מסר, "אנשים שמשפילים ומדכאים אותך -נהנים מזה שאתה הצעצוע שלהם".
"תלמד משהו מ"הג'ק המקיין" הזה שלך,אני לא צעצוע שנהנים ממנו,קייסי יש רק אחת,ומי שאיתי הוא בר מזל".
קייסי יצאה מהדלת וטרקה בטריקה דרמתית את הדלת.
אדם נשאר המום לרגע,נדמה היה כאילו נקפא,זה הרגיש מוזר.
'איך זה יכול להיות, מאדם ויליאמס אף בחורה לא נפרדה,אם כבר אז אני הייתי נפרד ממנה.בנות,לך תבין אותן,מה יש בראש שלהן בכלל,הכול אהבה,אין פרטיות,בנות חושבות רק על עצמן,בנות הן כאלה זונות' אדם שקע במחשבות בזמן שהתקלח,לפתע הוא הרגיש יד מלטפת את גבו,ומגע קל הנוגע באיבר מינו,הוא הסתובב לאחור,מתקשה להאמין שזאת היא.
"סמנתה?אבל אי...איך?" אדם הוכה תדהמה לפתע ,מרוב שוק הוא רק גמגם.
"מודהם,עוד לא ראית כלום!" סמנתה חייכה קלות,והתקרבה אל פיו של אדם,ידיה ממששות את פניו החלקות,בלית ברירה אדם ניסה להיאבק בכוח ופלט קול של התנגדות.
"קודם קייסי,עכשיו את?!" אמר אדם.
"אבל אני לא קייסי,אני סמנתה דיוויס,אם אתה בכלל זוכר?!או שאני הנערה הראשונה ב"רשימת הבנות שאדם הזדיין איתן",רק שתדע אני כבר לא אחת מהן"
"סאם,מה את רוצה?ואיך בכלל הגעת לפה? חשבתי שעברת עיר"
"ממך אני לא רוצה כלום,ומסתבר שהתיכון הזה מתאים לי,עברתי בית,ונחש מה?אני השכנה החדשה שלך"
"סאמנתה את מוכנה לצאת לי מהמקלחת,ואולי גם לצאת לי מהחיים?!"
"תירגע,אני רק באתי לומר שלום"
"איזו ברכת שלום מיוחדת,את ממש מדהימה!!!" אמר אדם בציניות.
"אני יודעת" סאמנתה צחקקה ויצאה מהדלת .
כעבור רבע שעה הארוחה הייתה מוכנה.
"אדם,ג'ני...בואו לארוחת ערב " קראה אימם שלך השניים.
"רגע" ענו השניים בבת אחת באותו הזמן.
עברו 10 דקות ואף אחד מהילדים לא יצא מחדרו.
"ג'ני!!!אדם!!!" צווחה אימם בקול כעוס.
אדם ג'ני וג'סיקה יצאו מהחדרים לכיוון המדרגות,כרגיל אדם עיצב לעצמו קוצים,והתיז על עצמו בושם בכמות גדולה,ג'ני וג'סיקה לבשו את השמלות היקרות של ג'ני.
"וואו, תודה ג'ן על השמלה" הודתה לה ג'סיקה.
"טוב,זה המעט שאוכל לעשות" קרצה ג'ני לג'סיקה.
"damn!!Girls you are so hot!(לעזאזל,בנות אתן נראות שוות)" ,הלסת של אדם נתלשה ממקומה.
"אדם,יש לך חברה את זוכר,אז אל תתחיל עם ג'סיקה סבבה?" ג'ני טפחה על גבו של אדם.
"כבר לא"
"מה?נפרדתם"
"אפשר להגיד,חוץ מזה ג'סיקה היא לא הטעם שלי" אדם עקף את בנות במדרגות.
ג'ני הביטה בפניה של ג'סיקה ,פניה קודרות,בטח בגלל שג'סיקה היא לא הטעם של אף אחד,ומעולם לא הייתה,אף פעם לא היה לה חבר,כזה שיגיד לה שהיא יפה,שהיא חכמה ושהיא פשוט ג'סיקה,רק ג'ני הבינה אותה,למרות הפערים בניהן,ג'ני מקובלת ,והיא כמו מגנט,מושכת אליה בחורים ,וג'סיקה ,טוב ג'סיקה דוחה אותם,מה שמיוחד פה זה ששתיהן חברות מאוד נאמנות אחת לשניה מאז ומתמיד,טוב כמו שאומרים,"נוגודים נמשכים זה לזה" ,לא תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
