My deepest thoughts

לפעמים אני מדמיינת איך זה יהיה להיפגש איתך.

אחרי שהכל יגמר. שיעבור הזמן. כשכל אחד מאיתנו יתעסק בחייו,בנפרד.

פגישה מקרית, בהצטלבות מיוחדת ברגע מהחיים.

איפה זה יקרה? בבית קפה, מסעדה או ברחוב

שניה ראשונה של הלם. המוח מנסה לקלוט. להבין.

באיזו דרך של "שלום" נבחר? בחיבוק, נשיקה על הלחי, לחיצה יד או נסתפק באמירה.

בטח מתחת למעטפת של הדיבורים עדיין נרגיש את המשיכה המינית המטורפת שתמיד יש בנינו.

העיניים שלנו יעשו סריקה, יחפשו שינויים מאז הפרידה.

כשאתפוס את המבט שלך, אתה תקרא אותי כמו ספר פתוח.

בטח תדע שאני רוצה אותך. במיטה שלי, בתוכי.

מעניין אותי אם תכנע.. ותבוא אלי.

איך תיקח אותי? בעדינות או בפראיות?

נשחק לפני או ישר נזדיין?

אתה בטח תזכור מה עושה לי טוב..

תדע בדיוק מה לעשות ומתי.

במבט אחד אתה יכול לדעת איך אני רוצה את זה, אם למשוך לי בשיער..

בתנועה אחת אתה יודע איזו תנוחה אני רוצה, איפה אני רוצה שתגע בי..

תדע מה המילים הנכונות להגיד בכל שלב.

אני מאמינה שהפעם זה לא ימשך שעות ארוכות...
איפה תגמור? בחזה, בתחת, בכוס או בפה שלי?

מה נעשה אחרי? אתה לא תישאר לישון..

איך ניפרד?

נבטיח להיפגש שוב? או להישאר בקשר?

או שלא נשחק את המשחק ופשוט נאמר "היה כיף, שלום".

כיף לי איתך. עכשיו. בהווה. ואני אנצל את זה עד הסוף...