מערבולת ענקית. חוסר שליטה מטורף.
לבד. אבל לא באמת. מחפשת חום בחוץ.
מתיימרת להיות ביד רמה על המעשים שלי ולהתנהג כאילו אני לא עושה מה שאני רוצה.
אתה הכרת אותי מספיק טוב כשאמרת לי לשמור על עצמי.
אני לא יודעת איך להתנהג לבד. מבינה עכשיו כמה הבן אדם שאני מפגר מאחור בפן הזה.
"את מתוסבכת" שמעתי את צירוף המילים הזה מגברים שונים בחודש האחרון.
כן. אני מורכבת. אני עוברת תקופה עמוסה בשינויים ואני מבולבלת. לא יודעת מה אני.
כל צעד שני שאני עושה מסתבר לבסוף כטעות.
מה אני הולכת לעשות בנידון?
לעזוב הכל.
לנקות את החיים שלי מחדש.
להכיר את עצמי. באופן אמיתי וחודר.
אני רוצה לחייך, להיות שלמה, להאמין בעצמי.
בשביל זה אסנן את האנשים בחיים שלי, ככל האפשר במסגרת הצבאית, בדגש על המין הגברי.
לתקופה, לא אתקרב, אקח את המרחב שלי.
אלמד את עצמי מה עושה לי טוב באמת. אקיף את עצמי באנשים שאוהבים אותי באמת.
בעוד שבועיים, כשאקבל את הדרגות בעז"ה ואסתכל לאחור, אני מקווה שאראה שיפור, התחלה חדשה.
אחזיר לעצמי את הכבוד העצמי. מצד כלל הסובבים אותי.
אזכיר לעצמי מהם העקרונות שאני רוצה לשמור עליהם, לאן אני רוצה להגיע ומה הם הדברים שחשובים לי.
הדרך כרגע לא קלה במיוחד.
הפלא' שלי מעכשיו לא יהיה זמין לכלל האנשים.
אחרי 5 וחצי שנים של שייכות לאדם מסויים וחודש של שפל המדרגה,
הגיעה השעה לתפוס את עצמי בשתי הידיים ולהתקדם. עכשיו זה רק אני.
-אני שמחה שזכיתי ביכולת לנסות לבטא את התחושות שלי לכתב-
לא התכוונתי לכתוב את זה כשהתחברתי עכשיו, אבל חשוב לי להיות שקופה לעצמי, גם פה.
מבטיחה לכתוב פוסט מהזיונים האחרונים :]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-just me-