שבוע אחרי שנפרדנו, בשישי בערב, שלחת לי הודעה.כתבת לי: "רק רציתי להגיד שאני חושב עליך ומקווה שאת בסדר".
זו הייתה השבת האחרונה שלי בקורס, שסגרתי בבסיס וזו הייתה השבת הראשונה שלנו לאחר הפרידה.
השבוע מאז שנפרדנו עבר עליי בקושי רב.
לא הצלחתי להפסיק לחשוב עלייך, מה קורה איתך.
המעבר החד הזה מלדבר כל יום כל היום ללא לדבר בכלל הקשה עליי.
הזכרתי לעצמי שוב ושוב שזו הייתה החלטה שלי ושאולי זה היה נכון.
חברים שלי מהקורס ראו את זה, ניסו לעזור לי אבל הייתי צריכה להיות לבד. לא רציתי עזרה מאף אחד.
הרצתי בראשי אין ספור פעמים את הפעם האחרונה שראיתי אותך.
את ההודעה ראיתי רק בשבת בבוקר.
רשמתי לך אני לא מפסיקה לחשוב עלייך ומקווה שאתה בסדר.
הרגשתי את הכאב שלך. מהול בשלי.
ידעתי שאסור לי להתקשר.
הלב שלי כאב. כל הזמן.
לא יכולתי להתרכז, בשום דבר.
חברים שלי החזיקו אותי. כמה שסירבתי, הם תמיד אחזו בי. מנעו ממני ליפול.
ואת הגיע יום חמישי, 31.1.09, טקס סיום הקורס.
הקורס של 4 חודשם מפרכים הגיע לקיצו. ואני עברתי אותו.
חשבתי שאני חייבת לעשות משהו הערב כדי לחגוג את סיום הקורס והסילבסטר..
דיברתי עם כל החברים מהבית, התברר שהרוב תקועים בבסיס או בעבודה.
כמוצא אחרון שלחתי לו הודעה: "איך אתה מרגיש?"
"עדיין קשה לי לקלוט שזה קרה,איך אצלך? אני יכול להתקשר?"
"כן".
בדקות הראשונות הייתי עדיין במין אופוריה לא ברורה.מבולבלת.
השיחה גלשה ודיברנו על מה שעבר עלינו במשך השבועיים לחוד.
הכאב בקול שלו מעורבב עם השמחה לשמוע אותי.
הגבר שלי, האהבה שלי אליו לא פחתה ולא במעט.
אני יודעת שגם אחרי שנים בלי לשמוע ממנו ארגיש כך.
בספונטניות הוא הציע לאסוף אותי. בתחושת שייכות מסוימת הסכמתי.
כשהוא בא, הלב שלי לא הפסיק לדפוק בחוזקה.
ישבתי אצלו בסלון, לאחר שהביא שתייה הוא התיישב לידי.
לא עבר זמן רב עד שהגיעו הנגיעות. הנשיקה הראשונה הזו הייתה בהתחלה מאופקת, אסירת תודה ולאט לאט היא נהייתה פולשנית יותר, לוחצת, מינית, חסרת עכבות.
התפשטנו במהירות. הוא ירד לשדיים שלי, הקולות שבקעו מפי היו כל כך עמוקים.
זה ללא ספק היה חסר לנו.
הסקס היה עמוק, רגיש, אוהב. לפעמים חייתי, חזק.
היה רגע שבו הוא קבר את ראשו בשערי ולחש שהוא כל כך התגעגע אליי, ושהוא אוהב אותי.
לא ידעתי אחר כך מה זה אומר עלינו. חזרנו או לא?
ידעתי שאני לא יכולה להיות רחוקה ממנו..
מאז אנחנו ביחד.יש פעמים שהסוף נראה קרוב. כמו עכשיו.
אני לא יודעת מה לעשות.
יודעת שהכל יהיה בסדר. מתישהו.
מקווה שאדע מתי הרגע הנכון להיפרד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-just me-
