My deepest thoughts

מערבולת ענקית. חוסר שליטה מטורף. 

לבד. אבל לא באמת. מחפשת חום בחוץ.

מתיימרת להיות ביד רמה על המעשים שלי ולהתנהג כאילו אני לא עושה מה שאני רוצה.

אתה הכרת אותי מספיק טוב כשאמרת לי לשמור על עצמי. 

אני לא יודעת איך להתנהג לבד. מבינה עכשיו כמה הבן אדם שאני מפגר מאחור בפן הזה.

"את מתוסבכת" שמעתי את צירוף המילים  הזה מגברים שונים בחודש האחרון.

כן. אני מורכבת. אני עוברת תקופה עמוסה בשינויים ואני מבולבלת. לא יודעת מה אני.

כל צעד שני שאני עושה מסתבר לבסוף כטעות.

מה אני הולכת לעשות בנידון?

לעזוב הכל. 

לנקות את החיים שלי מחדש. 

להכיר את עצמי. באופן אמיתי וחודר.

אני רוצה לחייך, להיות שלמה, להאמין בעצמי.

בשביל זה אסנן את האנשים בחיים שלי, ככל האפשר במסגרת הצבאית, בדגש על המין הגברי.

לתקופה, לא אתקרב, אקח את המרחב שלי.

אלמד את עצמי מה עושה לי טוב באמת. אקיף את עצמי באנשים שאוהבים אותי באמת.

בעוד שבועיים, כשאקבל את הדרגות בעז"ה ואסתכל לאחור, אני מקווה שאראה שיפור, התחלה חדשה.

אחזיר לעצמי את הכבוד העצמי. מצד כלל הסובבים אותי.

אזכיר לעצמי מהם העקרונות שאני רוצה לשמור עליהם, לאן אני רוצה להגיע ומה הם הדברים שחשובים לי.

הדרך כרגע לא קלה במיוחד. 

הפלא' שלי מעכשיו לא יהיה זמין לכלל האנשים. 

אחרי 5 וחצי שנים של שייכות לאדם מסויים וחודש של שפל המדרגה,

הגיעה השעה לתפוס את עצמי בשתי הידיים ולהתקדם. עכשיו זה רק אני.

-אני שמחה שזכיתי ביכולת לנסות לבטא את התחושות שלי לכתב- 

לא התכוונתי לכתוב את זה כשהתחברתי עכשיו, אבל חשוב לי להיות שקופה לעצמי, גם פה.

מבטיחה לכתוב פוסט מהזיונים האחרונים :]

איבדתי את יכולת הכתיבה שלי..

כרגע, אני נמצאת בנקודה מלאת שינויים בחיים שלי וכל פעם שאני מנסה להעלות דברים על כתב, חומה קטנה חוסמת את דרך התבטאות שלי..

אז החלטתי לנסות, אני צריכה לפרוק ולא משנה מה...

לפני שבועיים בערך בשעה הזו, הייתי אצל ידיד שלי.

באותו הזמן היחסים ביני לבין החבר המבוגר היו לא מוגדרים בעליל.. לא ידעתי אם אנחנו חברים או סתם יזיזים..

כשהגעתי לידיד שלי, דיברנו מלא וצחקנו.. גם כשהוא בא לשבת איתי על המיטה שלו הרגשתי שהכל בסדר, הוא רק ידיד שלי.

המגע שלנו היה תמים, רק במקומות המותרים, ללא כוונות נוספות.

היינו שפוכים, אז שכבנו כפיות, טיפה חבוקים אבל לא צמודים, למנוע בעיות מיותרות.

אחרי כחצי שעה, אני מרגישה את הידיים שלך.. במקומות בהן נחצה הגבול..

נצמדתי אלייך, המגע החל להיות פחות מהוסס, התעוררה החרמנות היצרית, זו שלוקחת מה שהיא רוצה, בלי חשבון..

הסתובבתי אלייך, היית עם עיניים עצומות, אך הידיים שלך, החזקות כל כך, מושכות אותי אלייך, להיות מעלייך..

בלי לחשוב פעמיים הייתי שם. מנועעת על האגן שלך,חזה צמוד לשלך, קרובה אלייך..

אחרי מספר דקות אתה פוקח את העיניים, מסיט ממני את השיער ומביט בי.. אני כל כך אוהבת את זה.

אתה יודע מה אתה רוצה, זה מדהים אותי.

אתה מקרב את הפנים שלך לשלי ואז השפתיים שלך על שלי, רפרוף קל ואז בטירוף, ללא שליטה.

תמיד כשחשבתי על האפשרות שזה יקרה בנינו חשבתי שאני אצטרך לרסן את עצמי כדי לא להבהיל אותך, אבל מסתבר שאתה די נלהב מהעניין..

אתה מפשיט אותי, חולצה, מכנס, גרביון וחזיה.. מותיר אותי עם חוטיני בלבד.

ואני עושה את זה לך.. משאירה אותך מוגן רק עם תחתון..

"אנחנו לא יכולים לעשות את זה" אני לוחשת לך.

"חח, לא כדאי.. כמו שלא כדאי שנעשה מה שאנחנו עושים עכשיו..." אתה לוחש חזרה. מנשק אותי תוך כדי..

באותו הלילה, התחרמנו שעות, נרדמנו ל-5 דקות ושוב..

ידענו לא נוכל להזדיין, לפחות לא רגיל...

ברגע מסויים כשהייתי עלייך, הרגשתי את האצבע שלך חודרת לתחת שלי.. זה הדליק אותי בטירוף..

שאלת אותי אם לא כואב שלי, עניתי שלא..

"עשית את זה שם?" , "כן", "למה לא אמרת קודם??"

הפכת אותי ואז החדרת לי אותו עמוק מאחורה...

בחיים שלי לא חשבתי שנעשה אנאלי בפעם הראשונה אם תהיה כזאת..

כנראה שהחיים מלאים בהפתעות..

בבוקר הערת אותי, כשכל המשפחה שלך הייתה כבר למטה..

והחזרת אותי הביתה.

יום למחרת סיפרתי לחבר שלי מה קרה, נפרדנו סופית.

הוא שנא אותי במשך כל השבוע שאחרי אבל הוא הבין שזה לא היה מתוכנן ושאני לא רוצה לפגוע בו אבל גם לא היות איתו.

בנוגע לידיד שלי, יום אחרי הוא קצת פחד עליי אבל נפגשנו...

עכשיו אנחנו רחוקים, מהורהרים ולא החלטיים.

בכל אופן, אני יודעת מה אני רוצה: ח-ו-פ-ש.

בלי חבר, בלי חפירות. אני לבד מעכשיו.

זה בקיצור, כי אני בבסיס, על מחשב של חברה וחייבת לזוז.

שיהיה סופ"ש מצויין :)