מכירים את זה שמישהו בא אליכם ברחוב בשמחה:"הפרה מהשוקולד!!" בשמחה ואפילו לפעמים בא לחבק אותכם
ואז אתם ישר פורשים חיוך בחזרה והוא ישאל "מה קורה?" ואתם תגידו "מצויין! מה איתך?" והיא תגיד שהכל טוב
ואתם תגידו שאתם חייבים לרוץ כי אתם ממהרים למרות שיש לכם עוד חצי שעה עד האוטובוס
-וכל זה בגלל שאין לכם שום מושג בעולם, אפילו לא ניחוש, אפילו לא קטנטן את מי לעזאזאל פגשתם עכשיו???
אז זה קרה לי היום -ותאמינו לי זה יכול להרוס לי יום שלם!
אני יכולה לבלות יום שלם בלנסות לגלות מי זה ולא להצליח ולגמור את זה כל כך מתוסכלת שאני אוכל חבילת שוקולד שלמה!!
למזלי הרב מאוד סיפרתי את זה לחברה שלי והיא גם בדיוק פגשה את אותה אחת
והיא גילתה שהיא חברה שלחברה שלנו ממחנה סיירים (אחרי כיתה ט'),
הא באמת חשבה שאני אזהה אותה?!
בשיא הרצינות שיש רק דבר אחד שיכול לגרום לי ליותר תסכול:
שאני מטיילת ברחוב ורואה חברה שלי מהיסודי ואני אומרת לה "מיכל!!"(שם בדוי=]) בשמחה ואפילו לפעמים באה לחבק אותה
ואז היא ישר פורשת חיוך בחזרה ואז אני אשאל מה קורה והיא תגיד שמצויין ומה איתי ואחרי שאני אגיד שהכל טוב היא תגיד שהיא קצת ממהרת
ואז ברגע שהיא תחשוב שאני לא שומעת היא תשאל את זאת שלידה "יש לך מושג מי זאת הייתה?"...
כן,כן גם זה קרה לי היום...
רק שבמקום שזה יבאס אותי זה די גרם לי להרגיש טוב על זה שלא זכרתי את ההיא מהמחנה...=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
