Kenneth Nixon

שלום שלום הינה אני חזרתי לעלות לכם פרק ראשון מהסיפור......

אבל ליפני הכול:

פתרתי את פרשת השם שלהם והבחורה האת האנלי.

אז ככה זה הולך:

על פי ראיון עם קנת ניקסון:

עד סוף 2006, הלהקה נקראה בשם אחר

בקיצור קבלו אות הפרק:

הפרק יצא ארוך כי הוא דיי משעמם וזה הפרק הראשון וזה...

אז......

תהנו!

פרק ראשון - הוא :

"את לא הולכת וזהו זה!" צעקה עלי אמא שלי, ניקי שעמדה ליד הדלת לחדר שלי
"אבל את לא מבינה שאת לא יכולה לעצור אותי?" שאלתי בשקט ממתיישב על המיטה שלי, כשהמזוודה שלידי עוד רגע מתפוצצת,
"מקסין פרקר, את לא נוסעת עד לטנסי כידי ללמוד באיזה קולג' כפרי!" עקה לי שנית,
"את לא מבינה כלום!" אמרתי שוב פעם בשקט מביטה בה בעיניים עצובות,
"מה אני לא מבינה בדיוק תסבירי לי!" אמרה נעמדת לפני
"זאת המזדמנות חד פעמית! זה קולג' ממש טוב! וחוץ מזה זה לא קולג' כפרי זה קולג' רגיל לגמרי!" אמרתי קצת עצבנית קמה ומכניסה עוד ג'ינס למזוודה
"אני לא מרשה לך לנסוע לטנסי ואני לא רוצה לשמוע תלונות! תתחילי לפורק את המזוודה שלך כי את נשארת בניו יורק!" צעקה ויצא מהחדר בטריקה,
"לא אכפת לי מה את אומרת אני נוסעת!" אמרתי לעצמי אחרי שהיא כבר עזבה את החדר.

היי אני מסקין פרקר, ילדה ממוצעת בניו יורק, אני גרה בנתיים עם אמא שלי אבל לא לעוד הרבה זמן...
ליפני שבועיים קיבלתי הצעה לאחד הקולג'ים הכי טובים האר"הב בטנסי אבל אמא שלי לא מוכנה לתת לי ללכת...
אז בקיצור קצת עלי?
אני, כמו שאמרתי כבר, ילדה ממוצעת בניו יורק הגדולה, בסדר בגובה ובסדר במשקל מה עוד צריך?

"אני לא רוצה שהעולם ירא אותי, כי אני חושבת שהם לא מבינים, וכשהכול אמור להיות שבור, אני רק רוצה שתדע מי אניי..." שמעתי צלצול מהפלא שלי
"הלו-
"כן שלום, זה מקסין פרקר?-
"כן ואני בת-
"מצטערת, אני מתקשרת מקולג' ******** כידי לאשר את הרשמתך ולימודייך בקולג'-
"או כן ברור!, אני טסה מחר-
"אז אני שומרת לך חדר, שנייה....    אוקיי את חדר מספר 244, כאשר תגיעי מחר תוכי לקבל את המפתח שלך לחדר מקסין-
"תודה רבה-
"להתראות-
"בהביי" ואוו אני סופסוף אהיה בקולג'!
כדאי  שאני אלך לישון לי קצת...

~למחרת בבוקר- 06:36~

"מתוקה? אני זזה לעבודה" אמרה לי אמא שלי בזמן שאני "ישנה" במיטה שלי,
"אה-הא" אמרתי לה וחזרתי להתכרבל, היא יצא מהחדר שלי סוגרת אחריה את הדלת ואחרי עוד כמה שניות שמעתי את דלת הכניסה ננעלת,
"סופסוף חשבתי שהיא בחיים לא תעוף" אמרתי לעצמי קמה מהר מהמיטה מתלבשת לטיסה(תמונה בסוף הפרק),
*אוקיי, מכתב... מה אני אכתוב לה? אני עוזבת אותך לעזאזל וטסה לטנסי לחיות חיים כמעט עצמיים בקולג'?*

"אמא היקרה...
אני באמת מאוד מצטערת אבל אני טסה בכול מקרה לטנסי,
אני בטח כבר פורקת את הבגדים שלי בזמן שאת קוראת את המכתב הזה,
אני ממש מצטערת אבל אני רוצה לחיות ליפני שאני אזדקן... עם את מבינה למה אני מתכוונת...
אז אל תחשבי על לטוס לטנסי ולקחת אותי כי זה לא יקרה...
אני אחזור הביתה למשך חופשת חג המולד, עוד 3 חודשים...
זה לא הרבה...
תסתכלי על הצד החיובי....
לפחות זה לא חצי שנה נכון?
אני מקווה שאת לא כועסת עלי יותר מידי...

נ.ב:תתקשרי עם זה דחוף, אבל רק עם זה דחוף אמא!....

אוהבת מקסין."

*ואוו זה לא היה קשה בכלל! אני ממש מקווה שהיא לא תכעס...*
הנחתי את המכתב על השולחן ונעלתי נעליים *בהביי חדר סגול ויפה שלי* אמרתי לעצמי שמה לב ששכחתי את הבובה שלי(תמונה בסוף XD) דחפתי את הבובה מהר לתיק ויצאתי מהבית נועלת אותו.
ירדתי למטה למונית שהזמנתי ליפני כמה דקות ונסעתי לשדה התעופה שלא היה כול כך רחוק

אחרי טיסה של שעתיים המטוס סוף-כול-סוף נחת *ביי ביי ניו יורק המזוהמת ושלום לנאשוויל" חשבתי יורדת מהמטוס ולוקחת את התיקים שלי, אחרי נסיע של שעה הגעתי סופסוף לקולג', יצאתי מהמונית ושילמתי לנהג,
"ואאאוווווווווווו" פלטתי, לפני נתגלו מבנים, מלא אנשים והרבה הרבה דשא, נכנסתי לתוך השטח של הקמפוס, היו שם הרבה אנשים בכול מיני גדלים ובכול מיני סוגים, הרבה שיחקו וסתם התבטלו ואחרים מיהרו לאן שהו ואני מחפשת את המזכירות,
"אממ.. סליחה? הלו? מצטערת אולי תגיד לי... סליחה?" ניסיתי לשאול כמה אנשים בדרך אבל כולם סתם התעלמו ממני והמשיכו ללכת,
"צריכה עזרה?" שאל אותי נער, גבוה בעל שער חום ועיניים חומות טובות,
"אמ.. כע.. אני מחפשת את המזכירות" אמרתי בביישנות מסתכל לו בעיניים,
"אה.. חדשה פע מה?" אמר עוזר לי עם כמה מהתיקים,
"יאפ" אמרתי מתחילה ללכת אחריו,
"ברוכה הבאה, אני חושב שתאהבי את המקום הזה" אמר מחייך ואני החזרתי לו חיוך, אחרי הליכה קצרה וקצת דיבורים הגענו,
"הינה" אמרה נעצר ליד בניין גבוה עם הרבה חלונות "רוצה שאני אכנס איתך" שאל בקול נעים,
"בטח!" אמרתי בשמחה מתחילה ללכת והפעם הוא אחרי "מי יעזור לי לסחוב את התיקים לחדר החדש שלי?" אמרתי בצחוק ,

"שלום אני חדשה פע, אפשר לקבל מפתח לחדר?" אמרתי לאחת המזכירות שישבה שם ושתתה קפה בצורה רועשת למדי,
"בטח חמודה, שם, שם משפחה ומספר החדר" אמרה מתחילה לכתוב,
"מקסין פרקר, מספר 244" אמרתי והיא הושיטה לי מפתח כסוף ועליו מספר החדר שלי, "תודה" אמרתי לה יוצאת חזרה לנער,
"אוקיי, בואי נלך לחדר שלך?" שאל עדיין מחייך,
"אוקיי, אני חדר מספר 244" אמרתי מחייכת עליו חזרה
"זה טוב, זה לא כולכך רחוק מכאן" אמר, אחרי עוד הליכה קטנה הגענו לבניין,
"הינה החדר שלך" אמר ושם את התיקים שלי ליד דלת שכתוב עליה בגדול את המספר 244,
"תודה רבה לך.... אמ... מה שמך?"
"ברנדון" ,
"מקסין, אז תודה לך ברנדון" אמרתי בקול שקט
"שומעת החדר שלי ממש שם" אמר מצביע על דלת מסוימת "חדר מספר 265, תבואי לבקר בעוד איזו שעה ככה עם השותפה החדשה שלך" שאל בחיוך עם עיניים נוצצות,
"בטח" אמרתי נכנסת לחדר "ביי אמרתי סוגרת את הדלת וזורקת את התיק על אחת המיטות,
"היי!" שמעתי קול שמח ועליז שדֶיי הבהיל אותי
"הו.. הי... את בטח השותפה לחדר שלי נכון?" שאלתי ילדה שבמקרה ישבה על המיטה השנייה, זוהי ילדה גבוה גם כן, בלונדינית עם קצוות בצבע תכלת בכול השער, אפילו בפוני..., היה לה סיידליפ שקישט את שפתה התחתונה ואיפור שחור כבד למדיי,
"אני לייסי פרנקי, אבל את יכולה לקרא לי לייסי או לייס, איך שנוח לך!" אמרה בעליזות מפחידה, "מה שמך??"
"אני מקסין פרקר אבל את יכולה לקרא לי מקסין או מקסי" אמרתי מתחילה לפרוק את המזוודה,
"זאת השנה הראשונה שלך?" שאלה עוקבת אחרי כול תנועה שלי,
"כע, אני מניו-יורק" אמרתי,
"ואוווו.. מפואר"
"לא ממש"
"למה?" שאלה קמה לעזור לי,
"את יודעת, דירה קטנה, אמא מעצבנת, הרבה רעש.. ככה זה ב'תפוח הגדול'..." אמרתי מחייכת אליה,
"כיף לך! אני נולדתי פע בעיר, נו בנאשוויל, וגדלתי כאן כול החיים שלי" אמרה קצת במבטה טנסי
"אחלה מבטה" אמרתי מוציא את הבובה מהילקוט שלי,
"אני משתדלת שלא יהיה לי אחד אבל לא משנה" אמרה מסתכלת על הבובה "בובה חמודה איך קוראים לו?" שאלה מחזיקה ובודקת אותה מכול צד,
"קראתי לה בלה" אמרתי ממשליכה לסדר
"חמודה" אמרה....

אחרי שעה של דיבורים וסידורים יצאתי לכיוון החדר של ברנדון וכמובן שהכרחתי את לייסי לבוא איתי, מי יודע אולי הוא אונס? או סתם ממש חמוד...
"איזה חדר זה?" שאלה הולכת אחרי
"265" אמרתי והיא משכה אותי לכיוון הדלת,
"איך ידעת איפו זה?" שאלתי,
"יש לי פע אולי איזה 50 חברות משנה שנייה שלישית ושנה אחרונה אז יש לי כרטיס כניסה לכול מקום ואני כבר מכירה את כול הקמפוס" אמרה מחויכת ואני דפקתי על הדלת,
הדלת נפתחה ובפתח עמד נער אחר, אחד בעל שער שחור כפחם, כמו שלי, עיניים חומות, כמו שלי ופוני לצד, כמו שלי, גם את שפתו התחתונה קישט סיידליפ ואת  גופו קישטו הרבה מאוד קעקועים בניהם היו כמה קעקועים בולטים כמו  הורד על זרועו וכמה מילים שהיו על צאוורו, כמה מספרים או אותיות על האצבעות בידיים ואיזה סימן מוזר על היד מתחת לורד.
"הווווווווו בנות שלום!" צעק לנו ברנדון מאחורי הנער,
"כנסו" אמר בחביבות ופתח את הדלת לרווחה, היה להם חדר מאוד דומה לשלנו, היו בו שתי מיטות, ארון ענקי, כמה פופים, מיני-מקרר, טלוויזיה, שולחן עם כיסא ודלת שככול הנירא מובילה לאמבטיה,
"מה קורה מי החברה שלך?" שאל ברנדון מתקרב עלי,
"זאת השותפה שלי" אמרתי מחייכת אליה,
"נו באמת אתה שוב הולך לנצל את החדשות?" שאל הנער השני בקול ואני ולייס מייד התרחקנו מעט אחורה,
"אחי!" צעק לו, "עזבו הוא סתם צוחק" אמר מתיישב את אחד הפופים,
"לא אני לא" אמר יושב על המיטה ומסתכל על ברנדון שהתחיל להתעצבן,
"כן הוא כן"
"לא אני לא"
כן! הוא כן! אל תילחצו תתעלמו ממנו הוא סתם מבואס כי החברה שלו עזבה אותו ליפני כמה ימים" אמר,
"טוב בסדר אני צוחק, הוא לא יעשה לכן כלום, מקסימום? ינשק עד מוות!" אמר והתחיל לצחוק וכך גם אני ולייסי,
"בואו שבו" אמר וסימן לנו לשבת על פוף,
"אז איך קוראים לכן בנות?" שאל הנער והתיישב על הפוף ממוליינו,
"אני מקסין" אמרתי זרוקה בנוחות על הפוף,
"ואני לייסי" אמרה בעליזות שהלחיצה אותי מקודם,
"אני ניקסון" אמר בחיוך חושף שיניים לבנות,
"רוצות לישותו משו?" שאל ברנדון וקם למיני מקרר
"זרוק לי בירה" ניקסון צעק וזה זרק לו,
"גם לי גם לי!!"  אמרה לייסי בילדותיות,
"יש לכם משו חוץ מבירה?" אמרתי מאחוריים מציצה למקרר,
"סורי" אמר מסתכל עלי בהרמת גבה,
"סבבה" אמרתי בפשטות מתיישבת על בפוף,
"אז מקסין... מאיפו את?" שאל ניקסון לוקח שלוק ענק,
"ניו-יורק" אמרתי בפשטות וזה ניחנק מעט מהבירה שלו,
"ואת לא שותה?" שאל המום,
"לא כול מי שבא מניו-יורק הוא אלכוהוליסט" אמרתי מסתכלת עליו מוזר,
"כן וכול מי שבא מווגאס הוא לא מהמר כפייתי" אמר ברנדון בציניות,
"טוב בסדר, מאיפו אתם באתם?"
"שניינו מפה, מנאשוויל" אמרו ביחד,
"טוב אז אני היחידה פע שלא בא מנאשוויל מה?" אמרתי וכולם הנהנו "אז ספרו לי קצת על המקום או משו" אמרתי מחכה להם שידברו
"כמו בכול מקום, חיים" אמרה לייסי וצחקקה,
"מה עוד יש לעשות" אמר ברנדון מחכה לתשובה ממני,
"לא יודעת... נו מה אתם עושים בשעות הפנאי?" שאלתי סתם שאלה,
"שותים!" כולם ענו בבת אחת,
"אז אתם רוצים להגיש לי שבנאשוויל כול מה שאתם עושים זה רק לשתות?" שאלתי לוקח את התשובה ברצינות,
"לא!" אמר ניקסון שהבין כנירא שאני לא אוהבת אלכוהול,
"עושים את זה רק מאוחר בשעות הלילה כשאין לימודים" אמר ברנדון וכולם צחקו חוצ ממני,
"אוקי...." אמרתי מגלגלת עיניים,
"אחי אני לוקח את הבלונדה אתה כן את השנייה" לחש ברנדון לניקסון ,
"מה?" שאלה לייסי כאילו שמעה משו,
"בואי אני רוצה לדבר איתך" אמר ברנדון לוקח אותה לחדר האמבטיה ואני עוקבת אחריהם עם מבטי,
"אז...." אמר ניקסון ועבר לשבת ליידי "מה את עושה היום בערב?" שאל בצחוק כמו הערסים האלה בסרטים
"תלוי..." אמרתי זורמת איתו
"במה?"
"לאן אתה לוקח אותי" אמרתי משחקת בשער שלי
"סרט הולך?"
"סבבה" אמרתי מחייכת והוא אלי, לאט לאט התחלנו להתקרב, הסתכלתי לו בעיניים והוא הסתכל לי, חשבתי שאני הולך להמראה כשהרגע הזה יגיע אבל זה לא קרה... הורדתי את מבטי במהירות וקמתי
"מה קרה?" שאל מהר קם אחרי
"אני לא מרגישה טוב... אני חושבת שאני אלך" אמרתי דופקת על הדלת של האמבט איפו שלייסי וברנדון היו ומשם יצא ברנדון ואחריו לייס
"בואי" אמרתי לה מושכת אותה ביד לדלת
" מה קרה?" שאלה אותי כמה שניות אחרי שיצאנו
"הוא הזמין אותי לסרט ו... חשבתי שהלכנו להתנשק אבל..." התחלתי להגיד מבלי לסיים את המשפט לייסי קטע אותי
"הוא לא רוצה לנשק אותך? החצוף הזה!" אמרה העצבים
"לא לייס לא! אני לא רציתי!" אמרתי לה מנסה להרגיע אותה מהר ככול האפשר
"למה?!, הוא ואת כולכך מושלמים ביחד!" אמרה בעצב
"אני לא יודעת, פשוט תמיד חשבתי שאני הולך להמראה כשזה יקרה אבל זה לא קרה..." אמרתי משפילה את ראשי, "אולי בגלל זה?" אמרתי מסתכלת עליה
"או... אולי בגלל שאת פוגשת אותו רק עכשיו!!!!!" אמרה כאילו הייתי אמורה להבין את זה כבר
"אולי את צודקת" אמרתי ממששת את מכנסי מחפשת את הפלא שלי
"מה קרה?" שאלה לייסי כשראתה אותי ממששת לעצמי את התחת
"שחכתי את הפלא אצל הבנים... אנ כבר באה!" צעקתי לה רצה לכיוון החדר שלהם.

"כן?" שאל אותי ניקסון אחרי שדפקתי על הדלת וחיכיתי כמה שניות
"אמ... הפלא.... שחכתי אותו כאן" אמרתי בביישנות ובשקט
"כנסי" אמר לי נותן לי לחפש בחופשיות
"איפו ברנדון?" שאלתי אחרי שבדקתי כמה דקות
"יצא" אמר כאילו נעלב
"מה?" שאלתי לא מבינה
,"כלום" אמר באדישות שכאבה לי בלב
"מה קרה?" שאלתי מתיישבת לידו במיטה, הוא הסתכל עלי כמה שניות וקם, "מה? זה משו שאני עשיתי?" שאלתי קמה אחריו
"בערך" אמר מרים את אחד הפופים ומרים את הפלא שלי
"מה עשיתי?" שאלתי לוקחת את הפלא מידו החמה
"תראי, לא מזמן נפרדתי מחברה שלי, ואני דיי אהבתי אותה, אהבתי אותה הרבה זמן... אז את מבינה למה אני לא דיי נעלבתי מזה שאת לא רצית לנשק אותי?" שאל מקווה שהבנתי
"לא" אמרתי אומדת מולו מסתכלת עליו כשהוא מביט למטה, "תירא, אני הרגע פגשתי אותך, אתה הרי לא יכול להתאהב במישו שהרגע פגשת לא?" אמרתי מחכה לתשובה
"צודקת, מה חשבתי לעצמי, מה את צריכה אותי, בטח יש לך שם בניו-יורק חבר ניו-יורקי עם אופי ניו-יורקי" אמר עדיין לא מביט בי
"נו באמת!" אמרתי בייאוש, "תירא, אולי נצא באמת היום לסרט ונכיר זה ת זה יותר טוב?" אמרתי לו מקווה שהוא יענה בחיוב
"טוב, אני אבוא לקחת אותך ב-8" אמר עדיין לא מרים את הראש
"אחלה" אמרתי מרימה את ראשו ונותנת לו נשיקת חותמת קטנה ורצה החוצה דוחפת את הפלא לכיס.

נכנסתי לחדר רואה את לייסי שוכבת על המיטה שלה עם הרגליים לכיוון הכרית והראש למטה קוראת איזה מגזין
"מה קרה למה את מתנשפת?" שאלה אותי אחרי שהורידה את עיניה מהמגזין לרגע
"ניקסון נעלב מזה לשא נישקתי אותו אז כשחזרתי הוא עשה פוזות של 'כואב לי על הלב' ולא העז להסתכל עלי אז הסכמתי ללכת איתו לסרט והוא עדיין לא הסתקל עלי אז נישקתי אותו חותמת ופחדתי ליראות את התגובה שלו אז פשוט הלכתי, מהר,  מאוד מהר" אמרתי מנסה לסדר את קצב הנשימה שלי,
"מעולה!" אמרה לייסי וחיבקה אותי...

 מה שמקסין לבשה: