כל זה התחיל מזה.. שעברתי לבית ספר חדש. בכיתה ח'.
אז היינו מטיילים ביחד בהפסקות, אני וחברות שלי והוא וחברים שלו, ביחד כקבוצה..
אז לא הרגשתי כלפיו שומדבר..
טוב , כמעט שומדבר...הרגשתי שהוא ממש חמוד.. וניראה ממש טוב.. סתם מחשבות שכאלו..
ככל שהשנים עלו ועלו, הוא וחבריו התחילו להתרחק...
עכשיו אני בכיתה י'. מתחילת השנה.. אפשר להגיד שממש נדלקתי עליו.. למה? אני בעצמי לא יודעת..
הוא לא הכי חתיך בעולם, טוב גמאני לא מושלמת. אבל עדיין, הרגשתי משהו שונה. משהו שלא הרגשתי אפעם..
תמיד כל השנים האלה חיפשתי במי לאתאהב.. ולא מצאתי.. פשוט לא הרגשתי את זה.
ועכשיו זה בא לי בלי שציפיתי לזה. כנריאה המשפט שאומרים כולם "הדברים תמיד יבואו אליכם בלי שתצפו להם" באמת כ"כ נכון.
אני גיליתי שאני אוהבת אותו.. כמעט אוהבת. אי אפשר להגיד שאני הידידה הכי קרובה שלו. אנחנו אפילו שלום לא אומרים.
ואני לא ממש מכירה אותו, אבל אני יודעת , שיש לו אופי כמעט מושלם. הוא פשוט קסום..
אני לא יודעת איך להסביר את זה. זה פשוט דבר שבאמת בחיים לא הרגשתי.. סיפרתי את זה לחברות שלי.
הם אמרו לי שכדאי לי להתחיל לעשות משו עם הרגשות שלי. כי אני לא יכולה סתם להרגיש. אני חייבת לעשות עם זה משהו.. להגשים את זה.
אני באופי שלי. כמעט דומה לו. הוא ממש ביישן וגם אני כזאת. אני כ"כ ביישנית שבפעם הראשונה שדיברתי איתו בפייסבוק , כמובן שיחה שאני התחלתי. אני לגמריי הכרחתי את עצמי לכתוב לו "היי" .ואז הצטערתי שכתבתי לו את זה. כי אני הייתי בסרטים שהוא יחשוב עליי שאני חופרת או כל מיני דברים כאלו ואחרים..
אבל לא. זה הלך בסדר. הוא דיי זרם בשיחה. והרגשתי דיי טוב.
בפעם השנייה שדיברנו.. גם כתבתי לו ראשונה. הוא ממש זרם.. צחק. סיפר מה הוא עושה. ואני? העיקר לתת לו לדבר..D:
לא ממש היה איכפת לי על מה הוא מדבר, העיקר שאנחנו מדברים..
לפני כמה זמן. הוא היה נדחף לשיחות שלי ושל חברות שלי בבצפר. הוא היה תמיד מסתכל עליי, במן מבט בוחן כזה , מה אני יעשה ואיך אני אגיב.
הוא כבר פעמיים נדחף לשיחות שלי ופעם אחת הוא בא והתיישב בחבורה שלי.
אני הייתי כ"כ מאושררתD:
דבר אחד אני לא מבינה, בפייסבוק, הוא לא יכולה לכתוב "היי" כי הוא ביישן. אבל בבצפר הוא מתנהג ככה?
חברה שלי נתנה לי את דעתה .. והיא אמרה לי שיכול להיות בפייסבוק הוא לא כותב לי כי זה הוא איתי לבד. אחד על אחד. ובבצפר יותר קל לו להתבטא כי הוא לא לבד איתי. זה אני הוא ועוד חברים. ככה שיותר קל לו להתנהג איך שהוא מתנהג.
יצא לי ככה שאני חלמתי עליו 5 פעמים ברציפות.. אוליי יוצא ככה שאני ממש מאוהבת בו.
אבל אני עם האופי שלי ממש לא יוזמת. אני בנאזם לא יוזמתי בכלל. וזה שאני הכרחתי את עצמי לכתוב לו היה ממש קשה בשבילי.
תמיד חשבתי .. "מה הוא יגיד עליי עכשיו?" "וואאי הוא יחשוב שאני חופרתת" "עדיף שאני לא אכתוב לו כבר"
וכאלו דברים.. אני הייתי ממש שמחה אם גם הוא היה כותב.
אני מבינה שהוא ביישן. שנינו ביישנים.. וזה לא סתם ביישנים. אלא אנחנו ביישנים טו-מאץ'!! אני ביישנית לא רק כלפיו אלא כלפי כל הבנים.
אני אתבייש לדבר איתו פנים מול פנים.. אני אל יודעת מה לעשות.
יש לי אפשריויות של.. לשכוח ממנו. או פשוט ללכת על זה. ברור שאני רוצה ללכת על זה. הבעיה היא זה שזה לא באופי שלי. בכלל לא.
חברה שלי אמרה לי. שעם כל ההתנהגות שלי כלפיו הוא היה אמור כבר לנחש שאני אוהבת אותו.
ואני בטוחה שהוא כבר מנחש..
אז למה הוא לא עושה שומדבר? חברה שלי הציעה לי לחכות שבוע.. ליראות אם הוא יעשה משהו.. לפחות להראות שהוא בעיניין.
זה כבר היום השני שאני מחכה.. ונאדה.
אחרי הסרט "הסוד" שראיתי, אני מתחילה להאמין בדברים שיקרו. דברים שפעם לא האמנתי שיכולים לקרות.
שבאמת אין דבר העומד בפני הרצון.. וכל מה שאני רוצה אני יכולה להשיג.
התחלתי לחשוב על זה לעומק... ואולי כן. אוליי הוא באמת בעיניין. ואולי כדאי באמת שאני אחכה שבוע. והוא כבר יכתוב לי.
וגם אם לא.. בטוח השתבש לו משהו, והוא רק מתחיל להרגיש .. וזה לא נורא כ"כ.
התחלתי להיות יותר אופטימית..
ולמרות זאת. אני אחכה. אמא שלי לא כ"כ בעדו. אני אל יודעת למה.
אבל לדעתי. הוא בנאדם מושלם. יש לו אופי יוצא מן הכלל . הוא כ"כ חמוד. וגם ניראהה טוב לדעתיי..
הלוואי והייתי יכולה לקרוא את המחשבות שלו.. והייתי יודעת מה הוא חושב עליי... בעיקר.
אני אשכרה נכנסתי לסיפור אהבה מהסרטים.. האם הוא יאהב אותי גם? אנחנו ניהייה ביחד בסופו של דבר?
השאלות האלו רודפות אותי כבר מלא זמן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
i ,me & myself