סבא וסבתא שלי נפטרו עוד לפני שהבנתי שהם היו בתקופה הזו
כל שנה מאז שהם נפטרו אני מרגישה את.הצביטה הזאת בלב
שאני לא יודעת את הסיפור עד הסוף
אני יודעת אותו מחלקים מאנשי משפחה נוספים אבל אני לא יודעת את הסיפור מסבא וסבתא
אני מתגעגעת לתקופה שקראו לי שירקי והביאו לי גלידה וסוכריות זכוכית
תמיד אהבתי אותן
היום, בדיעבד הבנתי למה סבתא אהבה כלכך בובות ואספה אותן
שהיה עוד מזווה שלם בחדר השינה שלהם ולמה הם היו צריכים אותו
שתמיד היא דאגה להכין ולעשות גם מדברים שהיה ברור שלא צריך
לפעמים אני תוהה איך היו נראים חיי אם הם היו חיים כאן לצידי
לבנות הדודות.שלי ואחותי כמובן יש הרבה זכרונות גדולים וטובים
לי יש פיסות מידע
את הקטעים של הקינדר והאוסף צעצועים בשבת
נסיעות של שישי בצהרים לסבא וסבתא
ארוחה מפסקת את ערב פסח הגדול אצלנו בבית
את החיבוק וקריאות השמחה שהגענו
זה מצחיק
בגלל שהם נפטרו לפי עוד שמישהו חלם שיהיה עידן פייסבוק ותמונה ולכן אין לי תמונה בהישג יד
אני חייבת לחפש אותה לנבור באלבומים ולמצוא את התמונה
מעניין מה הם היו אומרים עלי
אם הם היו מבינים ומתעניינים
חבל. חבל שלא הצלחתי לעשות עבודת שורשים כשהם.שם
תמיד הרגשתי משהו מוזר ביום השואה וכמו כל שנה אני מרגישה שאתם כאן איתי
במיוחד את סבתאתודה שהייתם במעט שנים שזכיתי לראות.אתכם ששרדתם
שהייתם הגיבורים שלי כל הילדות
וגם אם אני לא חושבת עליכפ כל יום
אני תמיד תמיד מתגעגעת
באהבה רבה ובבכי מאושר אבל עצוב
שירקי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
