ואו
מלא זמן לא כתבתי כאן
האמת הייתי בטוחה שהאתר נסגר אבל משום מה, משהו דחף אותי לכאן
שום דבר לא חדש.
הכל התגלה כ-ישן
אנשים שחשבתי שקרובים אליי התגלו כשקרנים, מגעילים שדורשים ממני יותר מידי תשומת לב והאמת שאין לי כל-כך כוח אליהם
גיליתי גם, שיש בודדים שעדיין! כן עדיין מחפשים אותי כאן
איזו מחמאה
הבלוג שלי מכיל את כל מחשבותיי
בגלל כל הלימודים והעומס אני לא מצליחה כל-כך לחשוב על עצמי, וכשאני כן עושה את זה כבר, אז קורים כל מיני דברים שמפריעים לי לחשוב
לכל מי שתהה בענייני
אני בסדר
אני חיה
אפילו נחמד לי
אני לומדת מלא
ישנה קצת
עושה הרבה עבודות למכללה
עובדת בכל מיני חלטורות
אני נוסעת למשלחת בקיץ
החדר שלי עדיין מבולגן
ועדיין אין לי כוח לסדר
התבגרתי אבל נתקעתי כמה שנים אחורה
אני מנסה להבין איך יכול להיות שהיא לא עלה שום דבר
עד שגיליתי שאפשר לעשות רשימת חברים באינסטגרם
וככה מונעים מאנשים שלא בא לכם עליהם שיראו אותכם
זה גאוני אגב כל הכבוד למי שחשב
אז כן
התחלתי בחיפוש אחרי מישהו/י
זה ממש לא מצליח לי, אבל ממש
בגלל שאני עדיין תקועה באיזה עבר מטומטם
בגלל מה שאלעד עשה לי
קשה לי לשחרר המון דברים
וכן, הוא עשה לי. ועשה לי המון
לא אהבתי אותו, ולא נמשכתי אליו בשום צורה
ועדיין הוא גרר אותי למשחקי סקס לא ברורים ונפלתי בהם
הכל היה מרצון אומנם
אבל עדיין
אני פגועה מעצם היותו בנאדם רע
ואחרי שהייתי סתומה בזוגיות הראשונה שלי
אני עדיין תקועה
אני מתרגשת מזה שהילדים שלי גדלים
למרוד שיש רבים מתוכם שצריכים לקבל סטירת איפוס. לא ממני כמובן וכמובן שבאופן מטאפורי
איזה קטע שהוא עדיין קיים
הבלוג שלי
בר לי שדרכו ידעו מה שלומי
אבל זה לא יקרה
האמת
לפעמים
אני מרגישה מאושרת
אבל זה סוד
ובפינתי מלפני כמה שנים
אני מבקשת מכל אחד ואחד שיקרא כאן (הבודדים האלו )
שיכנס ויחפש את השיר בחיי
האומנם הוא של הראל סקעת
אבל הביצוע של שלווה מרטיט משהו בנפש
שבת שקטה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
