וואו כמה זמן לא כתבתי כאן,כבר כמעט שכחתי שיש לי בלוג.
הדבר היחידי שמזכיר לי את העובדה שזה קיים,היא העובדה שאני פשוט בנאדם שחייב לכתוב ולשרבט משהו. אחרת אני לא מצליחה לשרוד את היום ולהעביר את הזמן.
הכתיבה מרגיעה אותי,אפשר לומר שמוציאה ממני את המיטב. מה לעשות....מסתבר שאני חופרת :)
התקופה האחרונה קצת מוזרה משום מה...
מצד אחד דיי שמחה,מצד שני מתסכלת עד דמעות.
ומאיפה להתחיל?
בעבודה לא קורה שומדבר מיוחד,חוץ מהעובדה שאני לא מצליחה להסתדר כל כך עם הבנות שעובדות איתי,אני תוהה למה,העובדה שהן פרחות? או העובדה שאני פשוט יותר מידי שונה מהן?
ברור למדי שאנחנו מעולם שונה לגמרי.
אני שונאת הגדרות כמו "פריקית" או "פרחה" אבל זה הייחוס למעשה...הן פרחות,ואני נחשבת ל"פריקית" ששומעת רוק וצרחות כל היום...טוב זה דיי בולשיט,כי אני לא שומעת צרחות כל היום,ויש כמה שירים במזרחית שאני דיי מחבבת,לא שהן מודעות לזה כמובן...
המקום הזה כבר עושה לי בחילה. המקום שופע בצביעות,ריכילויות ובסיכום של שני מילים: גועל נפש. אני פשוט מתה לקחת את הרגליים שלי משם ולמצוא עבודה אחרת שתספק אותי ותגרום לי להגיע עם לפחות חיוך בחלק מן הימים ולא עם תחושה של "למה לעזאעזל זה קורה לי".
אבל למצוא עבודה זה לא קל,בהתחשב בעובדה שעוד לא קיבלתי את התעודות של הקורס.
אבל גם זה יגיע.
החלטתי להשלים בגרויות סופסוף. כןכן,אין מה לעשות,זה מציק לי ומפריע לי ומעצבן אותי שהחלק הזה חסר. אז בקרוב זה ייצא לפועל.
יש לי כל כך הרבה דברים על הראש...
לעבור טסט ולקבל רישיון.
לטוס לנופש עם האנשים המקסימים שלצידי.
לטוס בכללי לחו"ל ולהתנתק מכל החרא מסביבי,לפחות לתקופה קצרה.
לחסוך לאוטו.
לעזור להורים
ובין לבין קצת לנשום.
בנוגע לאהבה? דיי פרשתי. הרי מה הטעם? אני מתאהבת,נפגעת,בוכה,שונאת ואז מייבבת במשך תקופה,נכנסת לדיכאון,יוצאת מזה,תוהה מה למען השם אני עושה לא נכון ואז שוב מבינה עד כמה "אהבה" זה רגש מיותר.
אז בינתיים טוב לי בלי,ולא בא לי משהו מחייב,גם קשר מסוג אחר זורם לי כרגע.
אני מניחה שיום יבוא ודברים יהיו אחרת.
פשוט בא לי להתנתק. בא לי פשוט להעלם ולחזור אחרת. מי יודע...אולי גם זה יקרה בקרוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
