Just Me,My Life,My Feelings And Stuff Like That

עד לפני כמה זמן...בכלל לא חשבתי שאני אכתוב את זה,או אפילו אחשוב על זה,או אבטא את זה.

אבל אני מתגעגעת ברמות שאני לא מצליחה להסביר.

אני רואה אותו מחובר לפייסבוק ואני רוצה לשלוח לו הודעה אבל אני יודעת שאין טעם להתעקש על משהו שהוא כול כך חסר סיכוי.

לא אכפת לי מה היה פעם.

אני רק רוצה שהוא יחזור...

שישלח הודעה..

משהו..

רק סימן חיים אחד קטן...

כאילו אני צריכה לדעת שהוא לא שכח אותי לגמרי.

אני יודעת שאף פעם לא הייתי חשובה. 

אני יודעת שאף פעם לא היה לו אכפת.

כבר השלמתי עם זה ממזמן..

אבל בעיניי זה לא ככה...

אחרי כל השנאה שאגרתי וכל הכעס..

אחרי הכל.

אין עוד כמוהו..

והוא תמיד מסתבר...יהיה חשוב.

אף אחד בחיים לא יהיה כמוהו...ולא חסרים לי ידידים,לא מרגישה בחסרונם לפחות..יש לי כמה פה ושם אבל אף אחד לא כמוהו.

פאק למה כל כך נקשרתי?

למה הייתי חייבת להכיר אותו?

מאחרים לא אכפת לי ככה..

אחרים לא חשובים לי ככה

אם אני אאבד אחרים קרוב לוודאי שאני אפילו אצחק על זה אז למה פה זה לא ככה? למה כשמדובר בו אין לי את האדישות הזו שהצלחתי לסגל לעצמי בתקופה האחרונה?

דמט.

לא יכולה עם זה יותר :\

הייתי רוצה בכל עמקי נפשי...פשוט לאבד חלק מהזיכרון שלי. רק לשכוח אותו...לשכוח פשוט את הכל. כאילו הוא מעולם לא היה קיים.

למה זה לא אפשרי?

אוף אני עוד אתחרפן בסוףף..

מה אני אמורה לעשות ><