שוב דיכאון..
שוב הרגשת ריקנות בלתי מוסברת.
עד מתי זה יימשך? זו שאלה שאני שואלת את עצמי כבר כל כך הרבה זמן.
למה אכפת לי?
מה זה משנה כשאת מתה עבור מישהו. כשאת כלום. כשתמיד היית רק זה...פשוט כלום.
לאנשים כול כך קל לעבור הלאה ולשכוח...כאילו מעולם לא קרה דבר,כאילו מעולם לא היית איתם בקשר. אז למה לי זה כל כך קשה?
למה אני פשוט לא יכולה להגיד שלי לא אכפת?
למה אני מרגישה שבכל פעם שאני שומעת את השם שלו הלב שלי מתכווץ ולא יכול לשאת את הצליל הזה?
אני בקושי יכולה לנשום כשאני שומעת את השם שלו.
או כשאני נזכרת בדברים שקרו פעם.
למרות הכל...
למרות שאני זו שנפגעתי ויצאתי כול כך קטנה ומושפלת...
למרות הכל.
אני זו שלא מצליחה לעבור הלאה ופשוט לשכוח ולאבד כול קצה של אכפתיות כלפיו.
למה?
האם באמת אין דרך בה אוכל להתנתק מן העבר הנוראי הזה?
אין טעם בייסורים הללו..
אין טעם בכל מה שאני מרגישה..
אין טעם בזה שהוא כול כך חסר לי וכואב לי שאיבדתי אותו כשזה אפילו לא קרוב ללהיות הדדי.
זה מרגיש כמו מעין בדידות מהיום שבו הבנתי שזהו...הוא לעולם לא יחזור.
אני כול כך סתומה...
באמת שאני טיפשה.
זה כאילו שבגוף שלי קיים לב רק בשביל שידרכו עליו,ישברו אותו,ירמסו לי אותו וישרפו לי אותו כול פעם מחדש. אבל הייתי מוכנה לחוות כול פעם,מלבד מה שהוא גרם לי לחוות בתקופה כול כך ארוכה.
אני מוכנה לעבור הכול,לסבול הכול,העיקר לא לסבול הזה.
העיקר שלא יהיה לי אכפת ממישהו שאני עבורו אוויר. וגם זה בקושי.
על מה ה' מעניש אותי כך? :\
האם אני באמת בנאדם נורא כול כך?
אני פשוט לא יכולה לשאת נשימה אחת מבלי לזכור אותו...
אני טיפשה גמורה.
אני עדיין מקווה...אבל ל-מה יש לי לקוות?
האופטימיות שלי כבר הפכה לטיפשות מוחלטת ולנאיביות בלתי נסלחת.
מתי אני כבר אבין?
לא אכפת לו ממני. אף פעם לא היה לו.
וכל הפעמים שהוא טען אחרת,היו שקר.
אני נאיבית מידי.
טיפשה מידי.
ולא משנה מה הוא יעשה הוא עדיין יגבור עליי בכל דבר...עדיין תהייה לו אותה השפעה. מדוע,מכל האנשים בעולם דווקא הוא הכי חשוב? אני מכירה אנשים פי מאה יותר טובים ממנו. למה דווקא הוא? :\
אני צריכה טיפול.
באמת.
טיפול דחוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
