מכונה להשמדה עצמית.

היא צדקה לגביי. כרגיל. היא לעולם לא טועה.

עליתי על קרוסלה, סובבתי את ההגה בכל הכוח

ועכשיו אני לא מצליחה להתייצב.

איך עוצרים את הדבר הזה?

אני צועקת בלי קול. אילמת. אין דרך חזרה.

אני קמה מהמיטה מהר מדי והחדר מתחיל להסתובב.

הנשימה כבדה, העיניים כואבות והדופק הופך לא סדיר.

מתי תלמדי?

את עושה את זה לעצמך.

אני לא!

או שכן?

אני לא יודעת כבר מה נכון ומה לא.

הגבולות מטושטשים.

אני רק יודעת שרע.

כל חלק בגוף כואב. הלוואי שייגמר. הכל. גם החיים עצמם.

אלו לא חיים.

אפשר כבר לרדת? בבקשה תעצרי.