סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

אני שונא את הביטוי הזה, זה דבר נוראי להגיד.

החיים לא מושלמים. לא הכל ילך לנו טוב.

אנחנו נפשל,

אנחנו נקלקל,

אנחנו ניפגע,

אנחנו נפגע,

לפעמים יכאב לנו ולפעמים נתעייף,

ולפעמים אנשים שאנחנו אוהבים ימותו לנו.

היום שבו לא אדע עוד צער זה היום שבו אפסיק לחיות.

זה לא העדכון הראשון שחשבתי שאני אכתוב אחרי כ"כ הרבה זמן, אבל החיים לא מחכים לאף אחד.

אני מתגעגע אליך סבתא,

מצטער שלא הספקתי להביא לך נינים.

ועבר עלי כ"כ הרבה מאז העדכון האחרון (לפני כמעט 6 שנים).

השתחררתי, טיילתי קצת בספרד, נפרדתי מחברה שלי, עשיתי תואר בטכניון ועוד ועוד...

עברתי על כל הבלוג אתמול. כל מה שכתבתי ב-3 ומשהו שנים ההם והופתעתי.

הופתעתי ששכחתי דברים שכתבתי, דברים שעברו עלי.

הופתעתי שהכתיבה שלי שרדה את מבחן הגיל והזמן, זה עדיין נראה לי טוב.

הופתעתי לגלות שמאוד השתנתי, ועדיין נשארתי אותו הדבר.

מאז שהפייסבוק הגיע לעולמנו, הבלוג איבד מקרנו.

אבל פייסבוק זה לא תחליף.

אני חושב שאני אחזור לכתוב כאן.

אני רוצה לחזור לכאן.

ברוך השב מן המתים,

longhair

סנילי בערבון מוגבל