סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.

כי לדברים אין רגליים, ובלי רגליים קשה ללכת.

"קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים."

אז נכון שאני ג'ובניק שחוזר יומיות,

ונכון שאני עוד לא באמת התחלתי את התפקיד אלה אני רק בהכשרות שרחוקות מהמציאות של העבודה,

אבל קשה לי. נמאס מההכשרות. אני רוצה להתחיל לעבוד באמת.

"יש עוד הרבה דגים בים."

ואני כנראה לא דיג מוצלח כל-כך...

כל פעם שאני מנסה לתפוס לי מישהיא, החכה מועלת ריקה.

נמאס לי כבר מ"לא".

"הופ, הופ, טרללה, גדלתי בשנה."

אני  מרגיש ממש זקן.

גיל מעפן שלא קורה בו כלום...

זה לא קרה כבר הרבה זמן,

הגיע זהמן שסה יקרה,

זה מסיבה טובה מאוד,

אבל לא מסיבה מספיק טובה.

עבודה זה לא הכל בחיים,

יש הרבה יותר מזה,

למה אני לא יכול לשמוח גם מהם?