סניליות זו לא מחלה. זו דרך חיים.
כמה נפלא זה לקום כל בוקר ולפגוש אנשים חדשים. |
| 9/2005
אני עומד על עדן החלון
ומביט לעבר האופק.
יש שקיעה אדמדמה-סגלגלה, הכי טוב.
אני חושב על דברים שמחים:
בלונים, סוכריות, "כמו גדולים", חיבוקים, כוורת, נשיקות, יין אדום, משפחה, סטייק אנטריקוט עסיסי, יום חמישי בערב, השקיעה, חיוכים, ד"ר סוס ומלפפונים.
אני מסתכל למטה על הבית שזה הרגע הייתי בו. אני לא זוכר שעפתי כ"כ גבוהה.
לא נורא, לפי הריח של האוכל של אמא אני אמצא את הדרך חזרה.
| |
 שפתיים
יותר מידי זמן עבר מאז שליטפו אותי כך.
יותר מידי זמן עבר מאז שחיבקו אותי בצורה חמה כ"כ.
יותר מידי זמן עבר מאז שהרגשתי את המגע הרך הזה על שפתי.
כ"כ הרבה זמן עבר עד שכחתי מה צריך לעשות.
נזכרתי למה התגעגעתי לזה כ"כ.
| |
שירים עצובים
יש משהו באותם שירים מלנכולים. אותו יחס של אהבה/שנאה שמתעורר בנו כל פעם מחדש. אותו יצר לבכות עד אשר עיננו יעלמו, אך עדיין ללחוץ על כפתור ה-REPEAT, לשמוע שוב את אותה המלודיה מתנגנת ברקע.
הרצון לקחת את הגיטרה, לשבת על כיסא הנדנדה במרפסת, לזייף כאילו אין מחר ועדיין לדמיין את בחירת ליבנו מביטה בנו מהצד כאילו אנחנו לא פחות מכוכב נולד 4.
יש את זה בכולנו, לא משנה כמה ננסה להתכחש, כולנו דביקים עד כדי גועל נפש. ואנחנו אוהבים את זה.
אני חושב שאני אלך לאכול קצת תרד.
longhair.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
