מה זה משנה אם אני אקנה בגדים יפים, אם אצבע את השיער, אם אני אשים טונות של מייק אפ ומסקרה וצלליות, מה זה משנה איך אני אשקיע במראה שלי וכמה אני אשקיע במראה שלי אם אני עדיין שמנה... אנשים לא יסתכלו על הבגדים או על השיער או על האיפור... הם ייראו מעבר לזה.. ואתן יודעות מה יש מעבר לזה? סתם עוד ילדה שמנה. אני כבר לא מדברת על אישיות.. את האישיות איבדתי איפה שהו בין החומרים המשלשלים שאני לוקחת לבין ההקאות. פעם הייתי יותר שמנה מהיום.. אבל גם היום אני שמנה. קצת פחות אבל שמנה. ואני לא מבינה דבר אחד: איך זה שפעם הייתי שמחה? איך זה שהייתי קמה בבוקר ומחייכת לעצמי במראה? במשך הזמן קיבלתי תפיסה שונה לגמרי. שאמללה אותי שממש ברגעים אלה גורמת לי לסבול. שגורמת לי לרצות להכאיב לעצמי. שהורידה לי את החיוך מהפנים.
הפרעת אכילה דורשת כל כך הרבה כוחות... ולפעמים אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם הכל. עם הלימודים, עם המשפחה, עם החברות...
אני מרגישה צורך להתבודד. לנסוע לחוף ים מבודד או לשבת על צוק גבוהה ולבהות בנוף. לבד.
טוב אחרי שסיימתי להתבכיין
ממחר: צום, צום, צום, צום! לא איכפת לי מה אומרים! זה גורר בולמוסים זה לא בריא בלה בלה בלה אם אני לא רואה ירידה של חצי קילו עד קילו ביום מבחינתי לא עשיתי כלום. אז... ראשון שני צום ואני אתחיל גם יומן אכילה ואז שלישי 2 ירקות לבחירה או פרי ומשם נראה כבר...
צריך להתחיל לחזור לשיגרה אני כבר יותר מידי משמינה פה.. עוד כמה קילוגרמים אני חוזרת למצב ההתחלתי....
אז נכון להיום זה 63 ק"ג על 1.68.
בהצלחה לי ולכן בנות!! אתן בטח יותר חזקות ממני אז אל תישברו ואל תאבדו פוקוס :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Desperate&Hopeless