איכשהו כשאני מנסה להתחיל משהו חדש ולתכנן לי איזה דיאטה מדליקה או תכנונים משונים אחרים לאיך לא לאכול זה מסתכם בזה שאני אומרת לעצמי: טוב את לא אוכלת כלום חוץ מפעמים בודדות שאת בחברה ואת חייבת לאכול וגם אז את אוכלת קצת. ובפועל זה יוצא שבחברה אני מתחילה לבלוס ואז כשאני מגיעה הבייתה אני ממשיכה לבלוס וזה תמיד ניגמר בהקאה. נימאס לי כבר לחזור על אותו דבר נימאס לי לחשוב אותם דברים נימאס לי לנסות להתעודד נימאס לי להקיא בפחד בלילות מחשש שאמא תתעורר ותתפוס אותי נימאס לי לשבת עם בטן מפוצצת בכל אוכל אפשרי שרק היה במקרר. נמאס לי להיות כזאת חלשה.יש שני סוגים של חולשה. חולשה שאת מרגישה אחרי שאת נשברת ואוכלת ואוכלת ואוכלת. ויש חולשה שאת מרגישה אחרי צום של 4 ימים. חולשה של ניצחון. חולשה עם רצון לעוד. שתי החולשות נקראות חולשות אבל את יכולה לבחור לך איזה חולשה את רוצה להרגיש. את החולשה של התבוסה והכשלון, חוסר שליטה עצמית או את החולשה של הניצחון וההתגברות על הכל, גאווה אינסופית.
כל מה שאת צריכה לעשות זה לסתום כבר את הפה שלך, להינעל על המטרה שלך, ולא לתת לאף אחד ולשום דבר להפריע לך בדרך.
אל תוותרי בישביל הנאות של רגע. זה לא שווה את זה. את יותר חזקה ממה שאת חושבת.
והכי חשוב: הכל מתחיל בך וניגמר בך. אל תדחי את זה יותר. לא נמאס לך? אל תרדי על עצמך. אולי קצת אבל אל תגזימי. כי בסך הכל את מלכה. את יכולה הכל. את רק צריכה להוכיח את זה קודם כל לעצמך ואז לעולם.
כמה שיחות מוטיבציה אני עושה לעצמי. אינספור. את חלקן אני כותבת כאן. את חלקן אני כותבת ביומן. את חלקן אני ממלמלת לעצמי כשאני לבד על חלקן עוד לא חשבתי בכלל.
שוב מקיאה, שוב מנסה להתחיל מחדש, שוב מפחדת, מחכה לימים הטובים. הבטחתם לי ימים טובים! איפה הם? (בטח מחכים לי בשער שעליו כתוב 54 ק"ג)
אז סיכום יומי: אני משערת בין8000 ל10000 קלוריות נכנסו בי היום. בין 100 ל1000 הצלחתי להוציא. השאר אבוד. עבדתי כל כך קשה. אבל אבוד. כיאילו לא עשיתי כלום.
בהצלחה לכולן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Desperate&Hopeless