זיכרון ראשון  אמא שלי מחזיקה אותי ורצה לחפש מקום מפלט מפגזי מלחמת ששת הימים על ירושלים.

כילדה  סרט מצרי בכל שישי בערב בטלויזיה עם ערוץ אחד, גם הוא מושלג משהוא.

כנערה   הייתי חוזרת מנסיעות בתחבורה ציבורית ומריחה כמו מאפרה. כן כך זה היה בטרום עידן החוקים נגד העישון.

כחיילת  יצא לי לבקר בלבנון. יותר מפעם אחת.

כתל אביבית מתחילה אהבתי לצפות בסרטים בקולנוע פריז, עוד מוסד שלצערי הצליח לשרוד עד שנות ה 90 בלבד.

כאשה צעירה בתחילת הקרירה שמתי "כריות" מעל הכתפיים, מתחת לחולצה. זוכרים את האופנה המזעזעת של שנות ה80?

באותם ימים שלחו "פקסים". לאט לאט נכנס המחשב לענינים וכאשה בוגרת כבר נהלתי את עסקיי בעיקר באימלים.

הקטנה שלי מתקשה להאמין  שרב חיינו (אני ואביה) תיקשרנו ללא סלולרי/פייסבוק/אימייל ומחשב. 

כל פעם שאני אוכלת תרד אני ניזכרת בסידרה המצוירת "פופאי" שהוקרנה בטלויזייה בשנות ה70.

סרטים שאני אוהבת, שהיו חדשים בזמנו, לפניי10-20 שנה, נחשבים בעיניי בנותיי לסרטים ישנים ולא מעודכנים.

אוף, אני ענתיקה.

איך שהזמן רץ. העולם משתנה. לפעמים גם לטובה.