שנים תמכתי במרץ ושותפהם. זה נראה נורא יפה לעמוד לצד החלש, באמת. אני גם בעד שלום, ובעד שתי מדינות לשני עמים. 

אבל עכשיו אני גם מוסיפה את השאלה, באיזה מחיר? עכשיו אני חשדנית יותר לגביי כונותיו של הצד השני, וכישראלית בחול, חשוב לי יותר להסביר לגויים את הצד שלנו, מאשר להצתדק על המעשים  שלנו בשטחים.  מהסיבה הפשוטה שהם לא מבינים כאן בכלל מה זה ישראל ואת הבעיתיות שלנו כמדינה אחת שמוקפת באויבים (קשה לי מאוד עם הישראלים יפי הנפש שגרים כאן וכל הזמן רק מתנצלים במקום להסביר את הפרובלמטיות). עכשיו אני כבר לא תומכת בשמאל (וגם לא בימין).

הסדק הראשון בתמיכתי בשמאל הישראלי ובאמונתי בכונות הערבים קרה לפני כ10 שנים  בעיקבות הלינץ' בראמאללה,

הייתי בשוק מהאכזריות, מממדי השינאה הצרופה שלהם (אני מצטערת, זה אולי ישמע גיזעני אבל לא שמעתי על מקרה כזה אצל היהודים), ותגובת השמאל הישראלי: במקום לגנות את המעשה נקודה, הם הסבירו למה הפלשתינאים שונאים אותנו....  

סדקים נוספים אצלי הופיעו כשנוכחתי בתגובות של השמאל למעשים דומים שנעשו ביהודים ותמיכתו האוטומטית בערבים ובכל תקרית וארוע, מבלי לבדוק מה באמת קרה שם. 

השמאל הישראלי נראה לי מאז אותם מקרים,  מתחסד, מתיפיף, ורוצה למצוא חן בעיניי העולם. הוא לא מספיק אמיץ להסיר את  התמיכה האוטומטית שלו בפלשתינאים ולומר לעיתים, הי, פה הם טועים. זו הסיבה שאני לא רוצה להיות חלק ממנו, למרות שאני מסכימה עם רב העקרונות שלו. אני מסרבת לתמוך אוטומטית בגוף שלא מוכן לבקר את עצמו. שלא מוכן לדון בנואנסים של עקרונותיו.

ובאשר לערבים בכלל: השבר הגדול נוצר פה,בונקובר, ובאחריות החבר המיצרי שלי, מ'. אינטלקטואל עם אנגלית רהוטה, נעים הליכות ואיש-רעים. בשנה האחרונה אנחנו מתראים לפחות אחת לשבוע בנסיבות חברתיות. ותמיד גם מדברים פוליטיקה (למורת וחם של שאר החברים). פגשתי שני חברים שלו, מצרים. שלושתם מדברים באותו קול: שינאה מושרשת וחסרת פשרות למדינת ישראל. הם ינקו אותה מחלב אמם, אותה ואת הרצון להשמיד אותנו. הייתי בשוק. חשבתי שאנחנו  בשלום איתם. אבל איפה...מבחינתם הכי טוב שלא נהיה קימים. הם גם אמרו  לי שרב המיצרים, "העם" מרגישים אותו הדבר. הם היו בשוק שאנחנו לא מרגישים אותו הדבר. שרב הישראלים כן רוצים שלום. שרובנו, לפני ששרים את ההמנון הלאומי שרים שיר לשלום.

מה עושים עכשיו? אין לי מושג.

מצד אחד השמאל הישראלי נראה לי מתחסד ומתיפיף, ושינאת הערבים אותנו, גורמת לי לחשוש.

מצד שני אופציית ההפחדה וחירחורי מלחמה מצד הימין לא מקובלים עליי. אני נגד ההתנחלויות, ביבי עושה לי בחילה וכנ"ל רב חבריו מהימין.

הלו, שמשהוא פה יראה לי את האור.