זה קורה לי כשאני יודעת לתת תשובות מדויקות לתיירים תוהים  או כשאני מצליחה לנהוג ליעד מסוים דרך מסלול מפותל, שרק הזמן והנסיון לימדו אותי  שהוא הקצר והמהיר ביותר. והכי חשוב, כשאני נותנת טיפים על מקומות  חנייה חינמים נדירים בדאון-טאון לחבריי שגרים פה יותר זמן ממני.

או, אז אני מחייכת וחושבת לעצמי בסיפוק:וואלה, את כבר ממש מקומית, יודעת את העיר הזו, כמעט כמו שאת תל אביב.

הכמעט הוא מכיוון שבכל זאת, בתל אביב חייתי 24 שנים וכאן, בונקובר, 4.5 . אז כן, יש עוד מה ללמוד.

המון דברים יכולים לקרות ב4 שנים: בנינים חדשים  נוגעים ברקיע, חנויות נמחקות ונוספות חדשות, מדכני חנייה נוספו ליד סטודיו היוגה שלי, וגם למקומות רבים נוספים (העיריה פה חמדנית מדיי לטעמי). אפילו הנהגים פחות אדיבים ממה שהיו כשרק הגענו.

והשינויים האלו גורמים לי לתחושת שייכות. הנה אני חויתי את  מה שהיה פה "פעם", ואיננו עוד (מקומות חנייה חינם למשל). אני מכירה לא רק מה שקיים אלא גם את מה שכבר אינו קיים.

אבל זה לא רק  ההכרות המעמיקה עם הזמן.

אני מאוהבת בעיר שלי,זו שממוקמת לה בין הרים לים, שטומנת בתוכה  ומסביבה כל כך הרבה אוצרות, טבע בעיקר.ולמרות שאינה מושלמת היא שלי עכשיו ובשבילי זה גן עדן.

בשלושה מקומות עיקריים גרתי בחיי:

בירושלים העברתי את רב שנות ילדותי ונעוריי ולמרות שאהבתי לשוטט במקומות מסוימים בה, חשתי במתיחות בין הלאומים והדתות, וחזיתי את השתלטות הדוסים על העיר.  עיר בשבילי זה לא רק יפי-תארה, זו גם האוירה שאזרחיה נוטעים בה, ומכיוון שחשתי את האוירה השחורה שהם משליטים , ברחתי לתל אביב עם התגיסותי לצה"ל.

הכיעור של תל אביב יפהפה בעיני. שום מחשבה אינה עומדת מאחורי טלאי הבנינים החדשים - ישנים - ישנימשוחזרים. אבל יש לה קצב וחיים שקיים רק בערים מועטות בעולם. והתרבות המגוונת. העיר הזו חיה, נושמת ואוהבת 24 שעות ביממה. אה...והים, והחול המלטף. אין, אין על העיר הזו.

את רוב חיי עד כה העברתי בה ואני שמחה על כל רגע. הגעתי  לתל אביב כרווקה ועזבתי אותה עם משפחה בוגרת, לא מכיוון שקצנו בה, אלא מכיוון שלצערנו היא חלק ממדינה שכבר איננו מסכימים עם עקרונותיה וגם עם חלק מתרבותה. וההשתנות הזו זולגת גם לתל אביב, וזה לא שינויים שאנחנו רוצים לחיות בהם. אז במקום לקטר  עשינו מעשה.

ועכשיו אנחנו כאן. וכן, טוב.

מה גורם להרגיש מקומיים בעיר בה אתם גרים?  מה חשוב לכם שיהיה בסביבת המגורים? האם אתם מרגישים גאווה/לוקל פטריוטיזם היכן שאתם גרים?

והנה צילומים ממגרש המשחקים שלי: הר גראוז

הרכבל איתו עולים להר. מעל העננים.

הצצה למגרש המשחקים מפסגת ההר השנייה.

חיות המחמד שלי בהר, מורטון ויפה, במפגן אהבה: