זה הפוסט השני  שאני  מפרסמת בנושא המיכשולים האישיים.

הפוסטים האלו נכתבים בהשראת  "היוגה סוטרה", כתביו של פטנג'לי: חכם(או חכמים) הודי(ם) שחיו 100-500 שנה לפני הספירה. 

הם כתבו על הכל: תתההכרה, קשר נפש-גוף ועוד... התרופה היא בדרך כלל אימון הגוף ע"י התנוחות המתאימות למצב הנפשי והגופני, טכניקות נשימה, מדיטציה, ויז'ואליזציה ושינון טקסטים/תפילות בסנסקריט.

בתחילת היוגה סוטרה דנים ב avidya שזה השורש בתוכנו שגורם למיכשולים אישיים.

הענפים של השורש הזה הם: האגו (amista), שכתבתי עליו בפוסט הקודם.

היקשרות (raga),  שאכתוב עליו בפוסט הזה. ועוד שניים שאכתוב עליהם בפוסטים הבאים.

היקשרות:

חסר יכולת לשחרר: חפצים, אנשים, הרגלים, רגשות.

במישור החומרני זה יתבטא באגירת חפצים, רכוש, כסף, ללא שום קשר לצרכים האמיתיים. אנחנו יכולים לאגור במחסן חפצים שלאישתמשו בהם שנים, בעוד אנשים אחרים זקוקים להם מבחינה קיומית, לא חבל? אגירת חפצים ללא מטרה גורמת לבאלאגן ולכן מפריעה להתרכז.

ביחסים בינאישיים זה יתבטא ברכושנות כלפי משפחה, אהובים וחברים. מכירים את האמא שתעשה הכל כדיי שהילד שלה (בן ה25) ישאר בבית? היא תמצא תירוצים היגיוניים כמו נוחות וחיסכון כלכלי אבל האמת היא שהיא פשוט לא יודעת לשחרר, קשירת הילד קרוב אליה נותנת לה ביטחון והיא עושה זאת בשביל עצמה. כמה נקיפות מצפון היא גורמת לילד שלה, כמה צער לעצמה: כולם סובלים. אם רק היתה יכולה לקחת צעד אחורה, לראות את התמונה האמיתית ולשחרר...

או למשל האהוב/ה שלא יכולים לשחרר את הצד השני, למרות שהוא רוצה ללכת. נכון. זה לא קל, ומכאיב לעיתים. אבל הי, זה חלק מהאתגרים שהמסע הזה שנקרא חיים מזמן לנו.

גם חסר היכולת לחלוק היא חלק מהעניין. מי לא חש צביטה בלב כשחבר/ה טוב/ה  שהכרנו לחבר/ה אחר/ת שלנו הפכו לחברים טובים בעצמם והשאירו אותנו בחוץ. פעם כשזה קרה לי, לא ישנתי  בלילות בגלל זה. כשזה קרה שוב לפני כשנה, הדבר היחד שהרגשתי זה שימחה שהצלחתי לחבר בין שתי נפשות מתאימות. ומה שמצחיק הוא ששתי החברות האלו ניסו להסתיר את  פגשותיהן ממני שמא אקנא. אבל אני כבר לא שם. אני באמת אוהבת ומפרגנת להן.

גם הרגלים הם משהוא שאפשר לשחרר. למשל  בשיעורי יוגה הייתי מתמקמת תמיד באותו מקום: ליד העמוד. זה נתן לי בטחון כשתירגלנו עמידת ידיים.

אם משהוא היה תופס לי את המקום הייתי רוטנת לעצמי ומחפשת  מקום אחר ליד קיר כלשהוא.

לפניי כמה חודשים כשהגעתי לשיעור,  קלארה, המורה הגורואית שלי, הודיעה: היום את מתרגלת באמצע החדר:"No wall for you" .  ובאמת שינוי המיקום שינה את נקודת המבט וגם את התירגול: באמצע הסטודיו אני מוקפת אנרגיה של כל אלו מסביב. למרות שאין קיר או עמוד אני נתמכת  ע"י האנרגיה האנושית שמסביב. וכן, לפעמים אני נופלת מעמידת ידיים, אבל זה בסדר כי אני יודעת ליפול בביטחה.

היום כשאני מגיעה לשיעור אני מתמקמת איפה שפנוי. מכל מקום יש נקודת מבט שונה, וזה נהדר לרענן אותה כל פעם מחדש.

מה ומתי שיחררתם משהוא לאחרונה?