בשלושת הפוסטים הקודמים דנתי  בשלושה ענפים ששולח שורש המיכשולים שטמון בתוכנו: 

אגו, היקשרות וסירוב. כולם עלולים למנוע את צמיחתנו האישית. הענף הרביעי והאחרון הוא - 

הפחד

ספקות, חסר ביטחון, הדאגה מ"מה יגידו עלי", חסר רצון להזדקן, למות. כל אלו הם תוצרים של הפחד.

כמו שלושת הענפים האחרים, גם פחד, בקונטקסט הנכון יכול להועיל. הוא יכול למנוע מאיתנו לסכן את חיינו או חיי היקרים לנו. פחד מעונש יכול לעצור משהוא מלהזיק לאחרים ועוד...

אבל...פחד גם יכול להיות מעצור ענק שימנע מאיתנו להשיג את מבוקשנו.

כמה פעמים רציתם לומר או לעשות משהוא אבל עצרתם מעצמכם לעשות זאת כי פחדתם להתפדח? או לטעות? או להכשל? וכמה פעמים מתוך כל הפעמים האלו הצטערתם בדיעבד שלא עשיתם את מה שרציתם לעשות?

שימו לב לחלק מהביוגרפיות של העשירים והמוצלחים, של הממציאים הדגולים:

כמה לעג ודחיות הם ספגו בתחילת דרכם. ולמה הם הצליחו בסוף? כי היו אמיצים מספיק לקום כל פעם מחדש ולנסות שוב - למרות הבעיטות או הלעג שהחדשניים מבניהם קיבלו.

אבל למה ללכת בגדול. גם בענינים שבלב הוא יכול להוות מיכשול. מכירים את הבחור הבישן שקופא כל פעם כשהוא נתקל במושא אהבתו?

אם יתן לפחד להשתלט עליו הוא עלול להפסיד את אישתו העתידית ואם ילדיו.

וזאת שיושבת בצד בחברה ולא מוציאה מילה?

היא יכולה להשאר שם לעד אם לא תעיז להשחיל איזה משפט.

אז מה עושים? איך עוברים את המשוחה הזו?

ראשית צריך לרצות. יש כאלו שנח להם במרחב הבטוח שלהם. למה להסתכן בסירוב או אבדן של עבודה/כסף או מעמד?

זה בסדר להם להשאר קצת מתוסכלים מזה ש"לא ניסו". אין להם את הדרייב לפרוץ גבולות חדשים. הם נמצאים במקום שנח להם להשאר בו.

לאלו שרוצים לעבור את החומה הזו, כמה טיפים:

אוטנטיות. תהיו אוטונטים, נאמנים לעצמכם, ותדאגו להבהיר את זה גם לסביבה. למשל הבחור שסוף כל סוף עוזר אמץ ומתחיל עם הבחורה. התחלת לגמגם מהתרגשות? תאמר לה את זה: "את כל כך מרגשת אותי/כל כך יפה שקשה לי לדבר". הנה גם  הייתם אוטנטיים וגם נתתם מחמאה.

אתם מתבלבלים באמצע פרזנטציה: " סליחה, התבלבלתי מרוב התרגשות". זה נכון, אתם מודים בחולשה אבל על הדרך נותנים  לצד השני להרגיש שהוא מספיק חשוב לכם כדיי שיגרום לכם להתרגש.

ההחלטה להיות  אוטנטי אומרת בעצם שאתם אוהבים את עצמכם כולל החולשות שלכם. אז נכון שלפעמים אתם מודים בחולשות, אבל עצם העובדה שיש לכם אמץ לדון בכך ולעיתים להתבדח על זה מצביעה על ביטחון, וביטחון זה דבר שגורם לסביבה להעריך אותך גם אם אתה נכשל לעיתים.

ההחלטה להיות אוטנטית נונת לי רשת ביטחון :"במיקרה הכי גרוע, אני אהיה אוטנטית"

להתכונן, להתאמן, להגיע יותר ממוכנים.

מה שזה לא יהיה: לבוא מוכנים. ללמוד את הנושא, לעשות תחקיר, לקחת בחשבון את כל התסריטים האפשריים. מה אני עושה אם כן... מה אני עושה אם לא... לדמיין את המקום, האנשים הנוספים אם יש,התהליך, הריח. לעשות ויזואליזציה של כל התהליך. להטביע אותו בגוף.

ידע זה כח, וכח זה עוד כלי שעוזר לשבור את חומת הפחד.

לנשום

מכירים את הנשימות האלו שפותחות את החזה? אז כמה כאלו לפניי.  נתקעתם באמצע? קודם לנשום נשימה עמוקה. זה מזרים חמצן למח ונעורר את הזיכרון.

קרה לכם שהתגברתם על פחד? איך הרגשתם לפני, במהלך ואחרי?