הימה השניה נקראת: אמת Satya .

הכוונה היא לאמת בדיבור, ללא לשקר. 

אבל, אם האמת שתאמר עלולה לפגוע במשהוא - אל תאמר.

מכיוון שהאמירה יכולה להזיק לצד השני וזה כבר נחשב לאלימות.

אם האמת שאתה רוצה לומר היא תומכת ונדיבה - אז כמובן תאמר.

מותר לשקר רק במיקרה אחד: כדיי להגן על עצמך או על חסרי ישע אחרים. למה? כי אז ע"י השקר אנחנו ממגרים את האלימות ו"לאלימות", היא הימה הראשונה והחשובה ביותר. כלומר, אם יש קונפליקט בין העקרונות של הימות, ה"לאלימות" תמיד תועדף מכיוון שמצויין במפורש שהיא החשובה ביותר.

לפעמים משקרים, שקרים קטנים, לכאורה לא מזיקים, מתוך הרגל. 

היום זה קרה לי: דיברתי עם חמותי בסקייפ. רציתי לעודד אותה אז שיקרתי ואמרתי שהיא נראית מצוין. והיא, אשה יפה בדרך כלל עם מודעות ליופיה, אחרי ניתוח, לא נראית במיטבה ויודעת זאת. אז מה עשיתי? רק הזקתי בכך שעוררתי את תשומת ליבה למראה החיצוני שכרגע לא ממש זהר אצלה וגרמתי לה לצער. במקום זה הייתי יכולה לדבר על אלף דברים אחרים, אבל כל כך רציתי לעודד אותה וזה נפלט. נו, אתם יודעים לאן מובילות הכוונות הטובות...

אם אתה רוצה לומר דבר שקר לצד השני כדיי שירגיש טוב יותר - אל תאמר כי בסופו של דבר זה עלול להזיק.

איך מפסיקים?  זה מביא אותי לדון בדיבור בכלל. במקום לומר כל מה שעובר בראש, לעצור שנייה ולחשוב, למה זה יועיל? אם אין תשובה אז לא צריך לומר. לקשקשנית כמוני זה ממש עוזר. פשוט התחלתי "להתקמצן" על  הדיבור. זה לא רק מונע מאתנו להזיק לאחרים או לעצמנו. זה גם חוסך אנרגיה.

דיבור זו פעולה כמו כל פעולה פיזית אחרת וצריך להשתמש בה בפונקציונליות.

מתי שיקרתם בפעם האחרונה?