| |
מתל אביב לונקובר, מאשה עובדת 24/7 ליוגוסטית שבעיקר נושמת,
משנה לשנה ורגע לרגע.
על ניהול המעבר שבין כל אלו. |
כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
דן צלקה
היום התקיימה הלויתו של שכני,דן צלקה.
15 שנה אנו שכנים,ואני מתביישת להודות שמעולם לא קראתי את ספריו(רק את הביקורות עליהם),ותמוה הדבר, מכיוון שסימפטיה רבה שררה ביננו לבין האציל הפולני החיכן הזה.
נתקלנו בו כמעט מדיי יום בעודו חוזר מהליכת/שחיית הבוקר שלו. עיניי תכלת אירופאיות חיכניות מבעד שיזפון תל אביבי ישראלי.וכמו שנראה, ככה היה:התנהלות וגינונים זרים,צניעות של נזיר,בשילוב חום ואיכפתיות ישראלים.תמיד צהל בשאלותיו אל בנותיי,והתפלפל איתי על דברים של מה בכך,בעודו דוחף את קיר הבניין(אחד מרוטינת תרגיליי הבוקר שלו).בחודשים האחרונים,לא ראיתיו יותר,לא ממש שמתי לב,טרודה הייתי בעינינים אחרים,ופתאום ההודעה-מת מסרטן.לפניי 3 חודשים עוד צעד וחייך במרץ-ופתאום מת.
בבית הקברות של קיבוץ גיבעת השלושה,מקום אינטימי ונעים,אליו מגיעים דרך שדרת ברושים ורפת הקיבוץ, נוכחו,עשרות אנשי תרבות ורוח .הייתי רוצה שהמדינה שלנו תיראה עם יותר אנשים כאלו,שהאלוהים שלהם הוא תרבות ורוח,ולא כסף ,כוח וטיפשות.
ואפרופו אלוהים-דן ניקבר בקיבוץ,ללא רב,בתוך ארון שהורד אל בור.
על קיברו,קראו משפחה וחברים קטעים מספריו.בנו רמי,צלם שבחר לחיות באירופה,צילם.בנו הבכור מיכאל,פסנתרן שגם כן חי בניכר, הקריא.היה מרגש,היה שפוי,היה קרוב אליי הרבה יותר מלויות המנוהלות ע"י אנשים שלא שיכים לתרבותי ומנהגיי.
אם יש המשך לחיים האלו,אני מאחלת לו,לנישמתו,מסע נעים-מגיע לו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
