כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
על בישולים, סיזיפוס וקיום הבטחות
גיסתי האהובה היא מסוג הנשים, שלמרות שיש לה אופר, ולמרות שהיא אשה עובדת, כל הזמן עסוקה בהסרת כתמים שונים ומשונים שנראים לעינה בלבד, סידור הבית וטיפוחו.
אני, למרות שאין לי אופר, ממש לא מטריד אותי קיר עם טביעות אצבעות או שערה על הריצפה,
ובכל זאת מצאתי את עצמי כל סופהשבוע עומדת במטבח בסידרת בישולים-כלים-אפיה, במחזוריות בלתי נגמרת.
הכל החל לפניי כמה חודשים, עת הגדולה, החלה לאהוב "אוכל של גדולים". הקטנה ראתה כי טוב, וגם היא החלה לפתח טעם לבישולים של אמא.
ואני שבמשך, 14 שנה דוכאתי עד עפר לטובת מזון הזבל, חזרתי לבחוש בסירים, להפעיל את התנור ולנקות את המטבח.כי הריי פעם, לפניי שהן נולדו, מאוד אהבתי לבשל, ושמחתי ששוב יש מעריצות לבישולים היצירתיים שלי)הזכר ניאטרלי, נגרר אחריי המגמות בבית(
אתמול, אחריי שבוע מפרך בעבודה, נעמדתי להכין מרק ירקות, שניצלים ופירה לארוחת צהרים, שתחכה לבנות ארוחה חמה שיחזרו מבית ספר. בערב הזכר בישל, אבל השאיר, כהרגלם של בניי מינו תוהו ובוהו במטבח. כך מצאתי את עצמי בערב שבת, מסדרת את המטבח, ואם כבר אני שם, אז למה לא לאפות, צ'יק צ'אק, ככה, "על הדרך", עוגת תפוז? הגדולה והזכר שמחו לקנח איתה, אבל הקטנה טענה בדמעות לקיפוח, וכך קרה שהצליחה לסחוט ממני הבטחה שהיום אני אופה לה עוגת שוקולד. הגדולה לעומת זאת, הזכירה בעורמה את התבלינים שקנינו לאורז הפרסי, ושיהיה נפלא שכשתחזור בשבת מצופי-ים, ריח האורז שלי יקדם את פניה.
הבוקר השכמתי עם הגדולה בשעה הלא חוקית שבע וחצי!!! והכנתי לה פנקייקים של שבת, שחלילה לא תצא לפעילויותיה החברתיות ובביטנה סתם קורנפלקס של יום חול...
נו טוב חשבתי לעצמי, אכין את האורז הפרסי, אניח על הגאז, ואלך לנמנם...פחחחחח.
הקטנה, למרות הפנקיקים המתוקים להפליא דרשה גם את עוגת השוקולד מאתמול, בטענה שהבטחות צריך לקיים. ניסיתי לטעון להגנתי שלפעמים יש נסיבות מקלות, אבל היא בשלה, ואני, נו טוב כבר התרגלתי- למטבח. כמובן שכשהזכר הגיע למטבח וראה אותי אופה, הזכיר לי בערגה את פשטידת הגבינה שעשיתי לו, לפניי שנולדו הבנות ותלה בי זוג עיניים מלאות נוסטלגיה.
לא אלאה אותכם בהמשך העלילה, אבל משבע וחצי בבוקר ועד עכשיו, לא היה לי רגע אחד של מנוחה. נו טוב, לפחות יש ריחות טובים בבית...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
