הגדולה תכננה לנסוע עם החבר והגוזלה רצתה לחזור עד למסיבות הסילבסטר, כך שנותרו רק 4 ימים לחופשת החורף המשפחתית.

מגבלת הזמן הבהירה  לנו שחבל לבזבז אנרגיה על טיסות, וכדאי לנפוש ביעד קרוב. בנוסף, התגעגענו לאויר הקניונים האמריקאים (ובעיברית: מאסנו בסצנת הקניות הונקובראית שהיא יקרה ומשעממת לעומת המבחר הגדול והמחירים השפויים באמריקה)

שכנתנו האמריקאית, העיר סיאטל נראתה הבחירה הנכונה.

ההגעה תוך 3 שעות נסיעה + המתנה במעבר הגבול, שהיא נעלם משתנה תלוי סופי שבוע, חגים וכו. מכיוון שבתקופת כריסטמס עסקינין, נדרש תחקיר על שעת היציאה האופטימלית כדיי למזער את זמן ההמתנה. תחקירים זה באחריות הזכר, שעשה עבודתו נאמנה, וכתוצאה מכך  התעקבנו רק שעה בגבול(לפני שנתיים לקח לנו 4 שעות).

כעבור שעה נוספת אנחנו בקניון בבלינגהם. אהההה. כמה טוב לראות סחורות שונות מחנות לחנות, הכל ציבעוני,ומגוון, ישנן חנויות נעליים מיוחדות (זו סוגייה שקשה עליי במיוחד בעירי עם חנויות הנעליים החדגוניות) והעיקר: המחירים. המס פה זול ושלטי  sale מכריזים  על הנחות אמיתיות של 30-70 אחוז. לא כמו אצלנו, בונקובר, שהכל זו אחיזת עיניים וההנחות הן אולי 10 אחוז. אההה... כמה טוב לראות את התכתשות המחירים בין בתי הכלבו: טרגט וג'י סי פני, כשהמרויחים העיקריים הם הצרכנים כמובן. בונקובר נדמה שהרשתות הגדולות מישרות בינהן קו  ואין פרצות. ומי סובל? אני, אני...

מתפצלים לזוגות: הגדולה והגוזלה פונות לאברקרומבי ושות'  הבנזוג ואנוכי לחנות לספורט חורף ואחר כך "טרגט". לאחר שעתיים כולנו נפגשים ברחבת המזון עם חיוך ענק על הפנים ושלל שקיות.

ממשיכים בנסיעה, חולפים על פני האאוטלט בטולליפ. מדובר בשטח ענק של חנויות מעצבים ומותגים. גם כאן הנחות ענק וסיילים, אבל יקר יותר כי בכל זאת מדובר במעצבים מהשורה הראשונה. מחליטים לא לעצור מכיוון  שבביקורנו הקודם הבנות לא מצאו כלום. המקום מומלץ לחובבי איב סאן לורן וחבריו.

ארוחת ערב אכלנו בדרך, מיסעדה מקסיקנית שהומלצה  ע"י החבר של הבכורה. כבר בכניסה לא אהבתי את הריח. כשהמנה שלי הגיעה עם אבוקדו רקוב הבנתי שזו נפילה. בואו ניתן לחבר את הקרדיט שפעם  זו היתה מסעדה טובה, וכנראה בשנתיים שלא ביקר בה היא החליפה בעלים...

האיש שלי עייף. החלפתי אותו על ההגה. כבר חושך וגשם שוטף מכה את השמשה. כבישים לא מוכרים ומחלפי ענק. כל אלו הם מתכון לתאונה.

אני מגייסת את כל כוחותי, מתרגלת נשימה, מקטינה מהירות. 45 דקות והגענו למלון Silver Cloud Inn - Lake Union

 חונים בחניון (חופשי) . חדר מרווח עם שתי מיטות ענק, מקררון, מיקרו. יורדים להתרענן בג'קוזי ובבריכה הפנימית. הגדולה בחדר הכשר. למחרת מצפה לנו ארוחת בקר. אחלה מלון. מחירים נוחים הכוללים הסעות לכל האטרקציות של העיר.

מי שמגיע לסיאטל בזמן הקרוב, אסור לו לפספס את מוזיאון EMP. מדובר במבנה מודרני ענק. זהוא מוזיאון אינטרקטיבי למוסיקה עכשוית וקולנוע. התערוכות הבולטות הן: נירונה, אבטר (הכל על איך עשו את הסרט), סרטיי אימה. במקום "מיני אולפנים" של קולנוע ומוסיקה, בחלקם ניתן להקליט ולצלם את עצמנו , ולשלוח את התוצאה לדואר האלקטרוני האישי. המוצגים מפורטים ונוחים לתפעול. כשמתעייפים אפשר לשבת בכורסא נוחה באולם ההקרנות המרכזי ולצפות בסרט  על ג'ימי הנדריקס או על תולדות סרטיי האימה ועוד הרבה סרטים נוספים (לפי התוכנייה).

מקום אידיאלי לבילוי משפחתי של חצי יום. כל כל הרבה תחומים, שנראה שכל אחד יכול למצוא שם משהוא. אותנו זה ריתק.

ה אטרצייה של העיר היא שוק "פייק פלייס". רובו במבנה מקורה וחלקו גולש החוצה לרחובות הנושקים. למרות שהשוק הפך תיירותי ואין בו מציאות גדולות אנחנו עדיין נהנים לטייל שם בין מגוון הדוכנים ולצפות ב"מופע זריקת הדגים". מדובר בדוכן דגים בו המוכר שמוציא את הדג מהקירור זורק אותו למוכר בדלפק במין סוג של משחק מסירות שהתפתח למופע של ממש.

גולת הכותרת של בילויינו בשוק היתה ארוחת הצהרים במסעדונת מקומית למרקים סמיכים ומשביעים בשם  Pike Place Chowder. המקום ממוקם באחת מהסמטאות הצדדיות וניכר היה שהוא של מקומיים בעיר.גם בעלויות(הזולות). מנת הדגל היא    

Calm Chowdwer שחוסלה במהירות שיא. הבנות שאינן חובבות מאכלי ים הזמינו Chiken Chowder והתאהבו במקום.

ואם כבר מדברים על אוכל...

Thai Tom התאילנדית היא מסעדת חובה בכל ביקור בעיר, ואפילו שווה נסיעה מיוחדת מונקובר. מדובר במעורה קטנה ואוטנטית ולעיתים בעמידה בתור של חצי שעה - שעה. 

הפעם ישבנו על הדלפק שמעברו מבשלים,  וזכינו ליחס אישי מהשף שהוא גם בעל המקום. כששאל, נו, איך היה? ועניתי שהאוכל שווה נסיעה במיוחד מונקובר. הוא לא הצליח להסתיר את שביעות רצונו. למרות ההצלחה ההסטרית כבר כמה שנים, הביקורות הטובות ממקצוענים הבעלבית עדיין צריך את מחמאות הסועדים. זו צניעות בעיניי וזה נגע לליבי. מנת הדגל היא הפד תאי. אני אוהבת עם השרימפס בדרגת חריפות 3 (מתוך 5).

מזג האויר הסוער גרם לנו לוותר על השייט לBainbridge Island. נו, טוב, נשמור משהוא לפעם הבאה.

כתחליף, הלכנו לשחק באולינג, פעילות שיגרתית שאנחנו יכולים לעשות גם בבית. לא מדויק. כדורי הבאולינג במקומות שבונקובר קטנים ומוזרים. כאן היה מבחר של כדורים גדולים, כמו בארץ. המסלולים רחבים וחלקלקים, עד כדיי כך שלקחתי תנופה גדולה  מדיי והחלקתי ישר על הישבן. נפילה מהסרטים שנכנסה לפנתיאון המשפחתי. הבכורה היא הצדיקה שנחלצה לעזרתי בעוד הגוזלה והזכר התפקעו מצחוק, והאמת שגם אני, למרות הכאב.

לא אלאה אתכם בפירוט מסעי הקניות הנוספים שערכנו בדרכנו חזרה. רק אציין שאם קיבלתם את הרושם שונקובר זו עיר גרועה לקניות ולבאולינג - צדקתם.

מה שאולי לא הזכרתי זה שונקובר הרבה יותר יפה, נעימה וידידותית מאחותה הגדולה סיאטל.כבר שנים  שהיא

מובילה ברשימת הערים האידיאליות למגורים, ומבחינתי היא גן עדן. ומה עם קניות? נו, תמיד אפשר לקפוץ לאמריקה...