| |
מתל אביב לונקובר, מאשה עובדת 24/7 ליוגוסטית שבעיקר נושמת,
משנה לשנה ורגע לרגע.
על ניהול המעבר שבין כל אלו. |
כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
הוא זורק הוא זורק הוא זורק....
לפי מחקר קטן שערכתי בכל זוג קיים אחד "הזורק" ושני "השומר".
השניים האלו יכולים לחיות יפה מאוד יחד עד שמגיע פסח,המועד הרישמי בו עורכים סדר (מלשון לסדר כמובן)יסודי.או אז "הזורק"מבין השניים מתעקש לרוקן את הבית ולצמצמו לפריטים היסודיים ביותר,בעוד ש"השומר",קם לשמור על רכוש שצבר בדם יזע ודמעות ולא מוכן לותר אפילו אם מדובר בחולצה שלבש בפעם האחרונה בדייט הראשון שלנו,לפניי16 שנה, או בפסל אקזוטי שרכש באיזה באסטה במזרח שם טייל לפניי 20 שנה ומאז הוא ב"ארון החפצים האבודים",(כך אני מכנה את הארון בו נמצאים מאות פריטים ללא שימוש,אך מסורבי-זריקה מפאת הנוסטלגיה).
אישי ממש הרגיש מאויים בהתקפיי הסדר שלי,שהיוו מקור למריבותנו האיומות ביותר.
ולא פלא,הריי בויכוח הזה נעוצה השקפת עולם שלמה:אנוכי,להלן "הזורקת"דוגלת בלהוציא החוצה ולהמשיך הלאה,אין טעם להסתכל לאחור(קריא:לשמור חפציי נוסטלגיה),ולא כדאי לנסות לצפות את העתיד(שמה נזדקק לחפץ המועמד לזריקה בעוד 20 נשנה),כי הוא תמיד יפתיע אותנו ולכן צריך לזרוק לזרוק ולזרוק כל מה שלא משמש אותנו כאן ועכשיו.
אישי לעומת זאת,להלן "השומר" מרגיש צורך לשמר כל דבר:רגשות,מעשים וכמובן רכוש. בשביל מה עבד כל כך קשה,הא?כדיי לזרוק את אוסף הקסטות המפואר שלו משנות ה80,אותן רכש במאמצים כה רבים?אז מה אם אפילו אין לו טייפ קסטות לשמוע אותן כבר 10 שנים....
בשנים האחרונות הגענו למעין "סטטוס קוו",חרש,חרש,במהלך כל השנה,כשאישי נעדר מהבית,אני זורקת פריט פה,פריט שם,מדיי פעם הוא מתעורר,מתבונן במקום מסוים ושואל-מנסה להזכר,תגידי,לא היה פה פעם ה...שלי?ואני-פוערת עיניי עגל וממש אינני יודעת על מה הוא מדבר.והוא,מכיוון שאין לו הוכחות משפטיות מוצקות(איך אפשר לזכור מה עשית עם טרנזיסטור משנות ה80?),מזכה אותי מחמת הספק-מה שלא יודעים לא כואב. וכך הסתימה המסורת של מריבות פסח.
היום,בעודי טורחת על ארוחת הבוקר,אני רואה מחזה נדיר ביותר:"השומר"ממיין את כל הסיפרייה שלנו:מדובר בספריי כלכלה מהימים הסטודנטייליים שלו,ובדפיי זהב,בסדר כרונולוגי משנת 1990,בגיזריי עיתונים ועוד פריטים שונים ומשונים,שקים מלאים הוא ילא-וזרק.
כל הכבוד לך אישי היקר,אז בכל זאת משתנים,הא?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
