MEC זו רשת חנויות ונקובראית במקור שהפכה בשנים האחרונות למכה של שוחרי ספורט - החוץ הקנדים.

מכיוון שיש כאן הרבה כאלו המקום כמעט תמיד מלא  באנשים. היום עברתי שם בדרך למפגש צעידת-טיפוס להר גראוס.

חיפשתי  microskipe. זה סוג של תוספת שמלבישים על סוליית נעל ההליכה והיא ננעצת באדמה ומונעת החלקה. האביב היא עונה הפכפכה ומסוכנת לטיול בהרים. בחלק מהמסלול יש עוד שלג, או בוץ, או שניהם, כך שהאביזר הזה חיוני ביותר.

המקום היה מפוצץ אף יותר מהרגיל. לא מבינה מאיפה יש לכל הקהל הרב הזה כסף לשלם על ציוד במאות דולרים שהם מעמיסים על העגלות. ואני מתלבטת דקות ארוכות אם לקנות את הזוג ב55$ או זה שב35$ . לבסוף, אחרי שלא נמצאה המידה שלי אני יוצאת בידיים ריקות ויודעת שאתחרט שלא המשכתי לחפש בחנויות אחרות.

נפגשים בסטארבקס למרגלות ההר. שירותים. קשירת שרוך אחרונה ואודרום -  יוצאים לצעוד בBCMC. הדרך היא בתוך יער גשם, מהתחתית של הר גראוס עד לפיסגתו. זה נחשב למסלול קיץ שעוד לא נפתח באופן  רישמי מכיוון שחלקו העליון עדיין מושלג. אבל זה לא מפריע לכנופייה שלי כמובן. הם מצוידים כהלכה. הסינית נוזפת בי על שלא הבאתי את הmicroskipe ודוחפת לי ליד מקל הליכה של מקצוענים, שיעזור לי להמנע מהחלקה.

30 הדקות הראשונות הן הכי קשות. עליה מאתגרת על ההתחלה. אני יודעת את זה ולכן מנסה ליצור שיחות מענינות שיסיחו את דעתי מהעינוי.

המיצרי מ', שהגיע לונקובר לפני 3 שנים חושב כנראה כמוני ומתחיל בשאלה: מה אתם חוגגים בפסח? אני מספרת לו שזה בעצם מסיבת השיחרור של העם שלי מהמלך הקודמון והמרושע שלו.

לתדהמתי הוא הכיר את כל סיפור יציאת מצרים.

זה כתוב בקוראן, שאותו למד כילד בשיעורי דת. מסתבר שבקוראן כתוב גם על סיפור קין והבל וגם על...עקדת ישמעל. כן, אצלם זה ישמעל במקום יצחק. באיזשהוא שלב מופיע בקוראן הנביא מוחמד והיהודים המרושעים שסרבו להאמין שהוא נביא.

בשלב הזה הצטרף לשיחה אריק הקנדי האורגינל היחידי בחבורה, וטען שגם בברית החדשה היהודים לא להיט: הרי אנחנו מלשינים על ישו. 

אנטישמים סיננתי בבדיחות הדעת (כי הרי כולנו חברים ואף אחד כבר לא דתי עכשיו) ושאלתי את אושה ההודית אם גם בדת שלה יש משהוא נגדנו. אני לא יודעת אם היא עשתה את עצמה או שבאמת כל כך התקשתה בעלייה עד שבקושי נשמה. תשובה לא קיבלתי ממנה.

עברנו את העלייה הקשה הראשונה. עוד קצת זמן על שטח מישורי והעלייה הבאה כבר לפנינו. עכשיו כבר יש שלג על  השביל. הצעידה נעשית קשה וזהירה. 

זה הזמן להמשיך בהשוואה עם המיצרי. הפעם "איך מכרו להם את המלחמות עם ישראל". מלחמת יוםכיפור נחשבה אצלם לניצחון גדול שבזכותו הם  קיבלו את חצי האי סיניי בחזרה. זה שהיה הסכם שלום בדרך, זה זניח וגם אגב לא מחייב לפי האיסלם.

חשוב לציין שאין ויכוח או ריב. רק השוואת גירסאות. הרי זה לא ישנה את ההווה: שנינו מסכימים שהמקום שבו אנחנו גרים עכשיו הוא גן עדן, באופן אישי אין ביננו מלחמה, ואנחנו מאחלים רק טוב אחד למשפחה של השני.

הסינית והיפנית מובילות. שתיהן הגרו לכאן בתור נשים צעירות. איך זה שהן אף פעם לא מדברות על ההיסטוריה עקובת הדם שבין ארצות המקור שלהן?אולי מכיוון שהן מתגוררות פה כבר 20  שנה. אצלנו הפצע עוד טרי.

השמש מבצבצת מבין מניפות העצים. היער מוצף באור וזה סימן שאנחנו אוטוטו בפסגה. בצידיי המסלול שלג עבות ורך מפתה אותנו להתפרקד עליו  ולעשות פוזות למצלמה.