| |
מתל אביב לונקובר, מאשה עובדת 24/7 ליוגוסטית שבעיקר נושמת,
משנה לשנה ורגע לרגע.
על ניהול המעבר שבין כל אלו. |
כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
שלווה
אתמול נודבתי ע"י חברותיי לעזור בדוכן שזירת חוטים בשיער במסגרת פסטיבל האביב. קדם לכך ערב הדרכה בניצוחה של הבריטית על 3 נשים עם ידיים שמאליות, שרק שמפניה טובה הצליחה לעודד אותן ללמוד משו במטרה לגייס כסף לביתספר. 4 שעות שקדתי על רעמתן החלקה (מדיי)של הקטינות הבלונדות או המלוכסנות.הפופולריות של הדוכן בקושי איפשרה לנשום. הגעתי הביתה הרוסה. בניי משפחתי הזכירו לי שעד לפני שנה נהגתי לעבוד 12-18 שעות ביממה, בחלקן על הרגליים, וגם כשישבתי, הראש המשיך לרוץ (בעצם, הראש הוקדש לעבודה כמעט 24 שעות ביממה). ועכשיו אני מעיזה להתלונן אחרי כמה שעות...נו באמת...כמה קל להתרגל לחיים השלווים.
היא הזכירה לי את אימרות המורה המדהים שלי ליוגה, שאולי ישמעו קלישאה, אבל אכשהוא במהלך שיעור בעודי מזיעה על תנוחות מורכבות זה נשמע הגיוני:
"אם קל לכם, אתגרו את עצמכם בקושי חדש. זה צריך להיות מספיק קשה כדיי לאתגר, זה בסדר להרגיש אי נוחות, אבל כשכואב מותר לנוח"
"החיפוש אחר שיווי המשקל, איבודו ומציאתו מחדש - זה החיים. ברגע שמגיעים למצב מאוזן - מתים" .
פה עדיין חוגגים את יום האם, לא יום המשפחה, יום האם. כן אני המלכה היום. קיבלתי בבקר מטבח מבריק, ארוחת מלכים ו12 שעות שאני ורק אני מחליטה מה לעשות, וכולם חייבים לציית.עד עכשיו הצלחתי לגרום לגדולה לרדת ולעלות 8 מדרגות לבייסמנט ולהביא לי משם ספר, לקטנה לרדת לי מהוריד ולזכר לקחת את הגוזלה לחוג החלקה על הקרח.
והנה, אני גם אקל על מי שאין לו כח לקרוא:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
