| |
מתל אביב לונקובר, מאשה עובדת 24/7 ליוגוסטית שבעיקר נושמת,
משנה לשנה ורגע לרגע.
על ניהול המעבר שבין כל אלו. |
כינוי:
RavitCa מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
האם אני בוכה או כועסת?
להרוג את ביל 1 ברקע,מתאים לגעש שבתוכי עכשיו,שמגיע רק עד לגרון ויוצר תחושת מחנק,המתלבטת אם לבכות או לנפץ איזה חלון עם כסא.
הגוזלה שלי מסיימת כתה ב'. לא קל לה בשנתיים האחרונות.רק השנה החלה להתאושש מהלם בית הספר,נפתחה קצת,אך עדיין בישנית וחסרת ביטחון.גם היום,כמו כל המפגשים מסוג זה,היא האחרונה הנפרדת מהוריה,לוקח לה זמן "להתחמם"חברתית. ודוקא כשהכל הסתדר והיא שיחקה והיתה מבסוטית-הגיעה נאום המורה.מורתם מזה שנתיים,צעירה,לא עם הרבה נסיון,אך איתנו היתה בסדר רוב הזמן(לא יותר מזה).
ובנאום הפרידה סקרה כל ילד וילד:כל שם וכמה מילים עליו:איקס-הצייר המוכשר,וואי הכישרונית בדרמה וכו' ואז הגיעה לגוזלה-"בישנית ושקטה".זהו-זה מה שהיה לה לומר עליה,אחרי שזו כל כך השתדלה ואפילו המורה ציינה(בפגישה אישית) שעשתה דרך גדולה והתקדמה,אבל בהצהרת הפרידה, ביתי תזכר כ"בישנית ושקטה" ולא שזה קללה אבל זה גם לא מחמאה,במיוחד כשיש כאלו שהיא מציינת את כשרונותיהם המיוחדים.אני הייתי בהלם ואלם.לא אמרתי כלום כמובן אך הגוזלה,בדרך חזרה אמרה"זה מה שהמורה חושבת עליי?"כמובן שטישטשתי את העניין והדגשתי שהכי חשוב זה מה שהיא חושבת על עצמה,אבל זה לא נתן לי מנוח,שעתיים זה ישב בתוכי,עד שכשהגוזלה עשתה אמבטיה ניצלתי את ההזדמנות וצילצלתי למורה,ולא יכולתי להיות מאופקת,במיוחד לנוכח תגובתה,שהיא כמובן חושבת שהיתה בסדר גמור וכו',ראיתי שאין פרטנרית לדיאלוג,סיימתי את השיחה ונותרתי מתוסכלת וכועסת.הבנזוג חושב שאני מגזימה,הגדולה טוענת שהגזמתי באיך שדיברתי עם המורה,והגוזלה הלכה לישון,כשאני מקווה שהיא לא לקחה את זה ללב כמוני.
תגידו לי,נאומיי פרידה כאלו,המדביקים תוית על כל ילד וילד,לא עברו חלפו מהעולם?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
