לא פשוט להגיע לגן העדן הזה. במיוחד עם אופנים. צריך לדווש בעלייה חדה כ 20 דקות.
אחר כך, גם מי שהגיע ברכב, והחנה באחת החניות הגזלניות של איזור היו בי סי (האוניברסיטה של בריטיש קולומבייה), צריך לרדת במדרגות תלולות בתוך יער.
בדיוק כשנדמה שלא יגמר לעולם, מבצבץ לו הכחול של האוקינוס.
החול השחור, אך הרך יחסית לחופים האחרים בעיר, משמש בסיס נעים לכל מה שרוצים להניח עליו לפני שמפקירים את הגוף לליטופי השמש.
גם המים פה חמימים יותר מחופים אחרים. אין זכר לעיר. מהצדדים ומאחור, יער אבות והרים . מלפנים, אוקינוס אינסופי.
אין קיוסק, אין השכרת כסאות. יש רק דוכן של לונגים ומכירת משקאות קרים.
אה, כן, זה חוף נודיסטים. 3 - 4 קבוצות עיקריות: היפים שמגיעים לכאן קבוע עוד משנות ה70. העליזים, הסטודנטים, והחבורה של הסינית.
אני בחבורה שלה. בין היחידות שלובשות פה משהו, אולי כי זה עוד חדש לי. אין לחץ. כולם מכבדים את הרצונות של כולם.
במבטיי ה"מקריים" אני מבחינה שהמריטה הברזילאית עוד באופנה. בדרך כלל שקט פה, אבל היום מסביב הרבה אנשים. מנסים לשבור שיא גינס בכמות אנשים שנכנסים ביחד עירומים למים. כובע זה נחשב?