דרוש נסיך פנוי

אני עדיין פה.פה הכוונה ברשת.לא הייתי רוצה להיות פה,בכל אופן לא בגלל נסיבות סטטוס משפחתי (כן,גרושה).

הייתי שמחה להיות כאן בגלל מתכונים לארוחת ערב משפחתית או חיפוש אחר צימר מגניב בגולן כדי להפתיע את בן זוגי ,או סתם כדי לחפש או להזמין מתנה מיוחדת לחגוג עם האיש שלי.

כל האתרים הנכספים הללו עדיין לא אקטואלים עבורי.אני בהכרויות,בשלב הנמוך בשרשרת המזון הרוחני.

זה לא שהכל נורא ואיום,לא,לא באמת.ישנם גברים נחמדים מאוד שהכרתי והם צצים פה ושם כמו רוח מקלה ונעימה ביום שרבי.הייתי רוצה יותר אבל מנסה למצות את מה שיש.

וכך הכרתי את ליאור.רווק בן 38 מהמרכז.שוחחנו,הסכמנו שנחמד וקבענו להפגש.

ואז,כשרציתי להביט בתמונתו שוב או לקרוא את נתוניו פעם נוספת,הבחנתי שלמרות שאמר כי הוא הולך לישון,הוא עדיין מחובר...                                                                     לא ייחסתי לזה חשיבות בתחילה,יש הרבה הסברים למנורה הדולקת בכרטיסו המעידה כי הוא מחובר.

אבל הוא היה מחובר גם בבוקר למחרת (הייתי סקרנית אז בדקתי) ובצהריים כששבתי מהעבודה,ובערב אחרי השכבת הילדים.כן,המנורה עדיין דלקה....ובין לבין הוא דווקא התקשר וסימס לי,כך שקבלתי את מנת האס.אמ.אס היומית שצרכתי ובכל זאת,לא התבצע ניתוק.

וכך קרה לי עם דודי,אייל,אבי ועוד שמות שלא בסדר אלפבתי.הם אינם מתנתקים מכרטיס החבר שלהם,גם לא שעה או שעתיים לפני הפגישה...חייבים את אינפוזיית האינטרנט כדי להמשיך ולהתקיים,את הטיפטוף הממכר של הרשת אל תוך הורידים.חלילה שלא יחמיצו פנייה באתר,שהודעה מאת פלונית לא תקרא בזמן,שמא נערת החלומות תחליט לבקר דווקא בזמן שהאור כבוי והעכבר מנמנם בפינת השולחן.

איזו יעלות גברית,איזו חלוקת קשב וריכוז,נוהגים באתר כמו לא הכרנו מעולם ונוהגים כלפי כמי שרק חיכה לרגע למחוק את כרטיסו מהאתר ולאלתר.וכל אותו הזמן המנורה דולקת...ואני יודעת ואיני יכולה לומר להם דבר בעניין זה.

שהרי עוד לא קניתי לעצמי את הזכות לומר משהו.שלא אראה או אחשב לכפייתית,לשתלטנית או כל תכונה חביבה מסוג זה. זה מבאס אותי.אני לא עושה את זה לאחר.זה סוג של חוסר הגינות,חוסר יושר,אי אמון,שלא לדבר על ההזדמנות שלא נותנים לך כשכבר ביום הפגישה איתך, הגבר מכין רזרבה למקרה מחסור או חירום,שחלילה לא ישאר לרגע ללא מועמדת אלמונית ,יש למלא את השורות כל הזמן,המחסנית תמיד תיהיה מלאה בשמה של עלמה כלשהי.

וכך,מצאתי עצמי לאחרונה בודקת כמו אבא שלי כשהיינו קטנים, האם דולק אור בחדרים,בייחוד בחדרו/כרטיסו של מי שמוצא חן בעיני.

אם המנורה דולקת (ותוך כדי גם פוגעת בחיסכון האנרגיה) לאחר שיחה נעימה וסיכומם של דברים למפגש הקרוב,אני מבטלת.זה לא רציני בעיני,אני לא חשה שניתנה לי הזדמנות אמיתית ואין טעם.

נכון שאפשר לדבר שלום תוך כדי לחימה אבל אני רוצה מבט ממוקד בי ולא מכ"מ שעובד 24 שעות סביב השעון.

אני רוצה יום,יום אחד בו רק אני אמצא בעולמו של זה הטוען שהוא מעוניין להכירני.רק יום אחד שהוא כולו לטובתי.זה הרבה?,זה מוגזם?

תן לי רק יום אחד להקסים אותך,להתקרב קרוב לליבך לפני שתחפש סיבה לרוץ לתחנה הבאה ומשם הלאה והלאה...עד לאן?!

מה הם מחפשים ללכוד תוך כדי חיבור הקבע לאתר,כמו דייג המשליך רשתו,הם שם,ממתינים בשקט לבואה של מישהי ואז במקום לשלוף את הרשת היא נשארת פרושה,לעולם אינם שולפים את הרשת בכדי לברר במה נתקלו,אם יעשו כן תחלופנה בינתיים אחרות...

יש לזה סוף?  או שכל זה בנוי על כך שאין לזה סוף....

פעם היו לי הרבה קריטריונים לבחירה בגבר.היום יזכה בי מי שיתנתק,יכבה את האור ויגיד לי:

בואי בובה,הולכים.

זה ערב יום שישי,אולי ערב אחר.הילדים ישנים,מטלות הבית מאחורי, רק אני ומחשבי ערים.

אני לבד,עדיין.

לא אוהבת את הלבד הזה.נכון,יש חברות,משפחה ושכנים אבל זה לא להיות בשניים.הייתי שייכת פעם למישהו,הייתי אישתו של ,והיום איני משוייכת לאיש,וזה קשה לי נורא.

ושוב כמו ברוטינה קבועה וידועה מראש אני נותנת לאצבעותי ללכת לבדן על הנתיב המוכר להן במקלדת...

לשם...,למקומות הדולקים,המהבהבים,למקום בו נאספים מדי ערב גברים עלומי שם וזהות,סיסמאותיהם כתובות בצבעים ותמונות נאות יותר ופחות מעטרות את הכרטיס או הדף השייך להם והם מחפשים משהו.......

וההתכתבויות מתחילות.ההוא הרווק,הגרוש מהמרכז,הפרוד מרחובות,המעוניין בקשר רציני מחיפה,עוד ועוד אנשים וסיבותיהם למה הם שם ומה הם מחפשים.                     ושוב המחמאות על יופיי,והתשבוחות על תבונותי והשיחה קולחת ונעימה ואז......הוא מבקש את מס' הנייד."בואי נמשיך בטלפון","את מעניינת אותי","מתי אפשר להפגש איתך?","בבקשה תני לי את מס' הפון.......".

ואני מתקתקת את המספר והוא רץ על המסך.בהתחלה,הייתי מניחה את הנייד לידי כדי שאקבל את השיחה.

היום איני טורחת לבדוק אם הסוללה התרוקנה...אני כבר יודעת הייטב,מתורגלת כבר בהתנהלות הלא ברורה הזו,הם אינם מתקשרים.בכלל.גם לא ימים אחר כך.כל זאת עוד בטרם פגשו בי.

בודדים מתקשרים באמת,חלקם מחפשים דרכים זולות לתקשר כמו מסנג'ר ומיילים ולא מוכנים לרגע להאזין לקול אנושי.חלקם הגדול פותח עימי בשיחות ארוכות נחמדות עם הומור ועניין מבקשים לאור זאת את מס' הנייד ואז..........נעלמים.

זו תופעה,לא מקרים בודדים.השפע האנושי כנראה עושה משהו לא טוב ביצירת קשרים.ההיצע כה גדול עד שאנשים מאבדים את יכולת המיקוד וכושר ההחלטה אובד בדרך.

כמו ילד בחנות ממתקים יש קושי גם לאדם בוגר לבחור מה ומי.הקול הפנימי מצליח לבלבל מספר לא מבוטל של גברים באומרו:אני רוצה אותה......לא,לא את האדמונית,לא,בעצם הבלונדינית דווקא......רגע מה עם השחרחורת הצעירה....?,שפע של נתונים ואפשרויות.

ואני? איני בנוייה לזיגזוג כזה.אני ממוקדת על אופציה אחת ומנסה בכל ליבי למצותה עד תום.

וכל אלו שבקשו את מס' הנייד ומעולם לא טרחו להתקשר לא ידעו כבר  לעולם שאולי דווקא הייתי זו שהם מחפשים ואולי היתה השיחה נעימה להם ואולי...ואולי לא? איך ידע אדם שהוא זכה במשהו אם אינו טורח לבדוק במה זכה??

לפחות שכללתי טריק חדש עכשיו.כשאני מתבקשת למסור את הנייד בשיאו של צ'אט מבטיח אני מוסרת מס' נייד פיקטיבי.כך לפחות איני מסרסרת את מס' הנייד היקר שלי.

מי שמעוניין באמת,אבל באמת,ישאיר לי הודעה באתר שהמס' שגוי. הנעלמים לא ידעו מעולם שקיבלו מס' לא קיים,למדתי מהם,להעלם ראשונה....

יום אחד,אני יודעת,יום אחד אני אמצא אותו.

בין כל מספרי הטלפון הממוסחרים ביני לביניהם,בין כל מאסות האס.אמ.אסים,בין כל מאות התמונות שהתבוננתי בהן,ששלחו לי,ששלחתי אני,בין כל עשרות האתרים למציאת בן זוג,אהבה ושאר הבטחות חסרות בסיס וערך בד"כ,מבין כל אלפי בני האדם המסתובבים וירטואלית ברשת ולא ממש יודעים מהיכן ולאן,אני אמצא אותו.

אני לא צריכה מאות גברים,לא אלפים,לא עשרות,אני רוצה רק אחד.אחד בלבד.זה הכל.

זה נשמע פשוט לכאורה,דרוש גבר אחד.הוא גם לא צריך להיות יפה תואר במיוחד,חכם מדי משכיל מדי או עשיר או גבוה במיוחד.הוא צריך להיות בן-אדם.

צריך שיהיה לו לב גדול,מעט חוש הומור לא יזיק,יכולת גדולה לאהוב בנאמנות.זהו בעצם.פיזית שיראה נחמד, אסתטי.

כמה קשה למצוא איש כזה.......אולי ברשת הוא עדיין לא מסתובב....אבל אני מחכה לו,מחכה לנסיך הזה רווק גרוש או אלמן לא עלינו. בינתיים אני מנהלת משאים ומתנים עם צפרדעים שלעולם לא יהפכו בשום מצב לנסיך.

וריח הביצה העבשה כבר מחניק אותי בגרון,המים העכורים שאני לוגמת כעת מחלישים אותי,הסביבה המכוערת בה אני נמצאת כעת מדכאת אותי ומייאשת,אפילו הנרקיס (מלך הביצה) שינה כתובת.רק אני עדיין פה, בשלולית תפלה אפלה מלוכלכת וחשוכה,מלאת יצרים המחפשים סיפוק בלי טיפה של רגש.

ואני שונאת את המקום הקודר הזה ואיני יכולה בלעדיו.כייצד אמצא את נסיכי טוב הלב ונחמד המראה?

אני חולמת בליילות כייצד ילטפו אצבעותיו את המקלדת,ככה לשיטוט ליילי "להרוג זמן" ,ישוב בחדרו עייף אך ער,לא בדיוק יודע מה הוא מחפש אבל יודע הייטב מה היה רוצה למצוא.

 ואז,במקרה,בלי תיכנון מוקדם הוא יגיע אלי.לכרטיס שלי באחד האתרים,לתמונותי היפות,וילטף באצבעו את תווי פני הנשקפים מהתמונה.

יביט בי כך עשר דקות ויתהה מי אני.....ובליבו פנימה יאמר:את הנסיכה העדינה הזו אני רוצה.

שיקרא את פרטי וינסה לצור עימי קשר ולא יאמר דבר בנוגע לסקס,ולא ישאל מה אני אוהבת או מה מגרה אותו,שלא יתעניין מתי הייתי עם גבר בפעם האחרונה.כל מה שירצה ממני וינסה לברר הוא,האם קיים בי רגש וחום ואם אני מסוגלת ליצור יחד איתו רגעים קטנים של חסד שיש בין שניים שליבם נפתח זה אל זו.......

אך.......היכן אתה איש יפה שלי?  כמה זמן עוד אוכל להמתין לך מבלי לאבד את כל הסיבות שבגללן תרצה בי?

אני פה,עדיין פה,אם תפגוש בעיניים גדולות כחולות ועייפות ושיער זהב שמוט על כתפיים לאות ושימלה מקומטת מעט,תדע שזו אני.

ואני יודעת שבסוף..........,

בסוף אמצא אותך.