אף אחד לא יודע, אף אחד לא ידע...מה יעלה בגורלה...ומה עלה בגורלה.
שינאתי כלפיה היתה מעל הכל.
עד כמה שהתאמצתי אני לא הצלחתי להוציא אצלה ציון נורמאלי...לפחות מעל 55.
אני לקחתי סכין חדה והלכתי בצעדים זעירים ושקטים לעבר חדר המורים,
שמעתי את קולה המבחיל..כיאילו כל חייה היא עישנה ולא הפסיקה, אפשר ממש לראות את זה עליה,
היא ציחקקה עם המורות האחרות. אני בטוחה בכימעט 100% שהיא ריכלה עלי ועד כמה שאני ''עושה מאמץ בהסטוריה''.
התחבאתי מאכורי הקיר והקשבתי .
'' מה דעתכם ? הוציאה 40 בהסטוריה '' היא נעה לעבר הדלת..אך לא יצאה.
התבוננתי טיפה במה שקורה.
המחנכת גילתה את חיוכה המסתורי והשיבה '' היא עוד תתאמץ אני מכירה את הבחורה ''
ברגע זה הבנתי שסכין חדה בגב לא תעזור, גם עם היא תיגע בלב.
הסתלקתי משם מהר מכפי שיכלתי והחבאתי את הסכין באגרטל מחוץ לביניין... עצבעותיי היו חתומות עליה.
בזבזתי את שעתיים ההכנות למבחן החשוב באנגלית (וזה היה מאוד חשוב לי בגלל המשלחת לבוסטון),
על חנות כולבו לנשקים הלכתי לי והתבוננתי בכל הנשקים המוצגים ודימיינתי לי באיזה נשק הכי טוב להרוג אותה,
דיימיתי את הבזוקה חורטת עליה נקודה אדומה ואז *בום* והמורה מתרסקת לחתיכות מינימליות,
''אחח...'' חשבתי והתבוננתי על הקלשניקוב .. '' לא מתאים ...זה לא יעשה כאב כמו שהיא עושה לי ''
נמאס לי מהנשקים הגדולים , כבר עמדתי לעזוב את החנות,
''האם כסף הוא בעייתך צעירונת?'' נשמע קול צרוד .
''לא אדוני, כסף זה לא בעיה, נשק זה בעיה.'' השבתי לו בביטחון.
לפתע הזקן הוציא קופסה קטנה מעור ... ממנה הוציא עט.
כן כן... ראיתי במועייני , זאת הייתה עט.
ישר הבנתי את הרעיון וחטפתי אותו בלהט מידיו היבשות,
'' כמה אתה רוצה? '' עייני בערו כלהבות.
..
שיעור אחרון, הסטוריה. ליבי דפק , קייבתי רעבה, מרגישה חום ולהט אך קרה כקרח,
הלכתי לכיוונה ובחנפנות הצאתי לה את העט הכסוף שאי-אפשר שלא לשים לב עליו.
עינייה נוצצו ...''תודה רבה .. על מה זה עם אפשר לדעת ? '' היא חשפה את שינייה החדות, ולחצה על העט.
כדור מהעט ירה בליבה, והכדור הפיץ רעל והיא התחילה להחנק.
ליבה נעצר.
והיא נפלה לרגליי .
ניצחון שווה את הפסדה.
היא היתה רעה!!!
i like this pic
~gesS~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Labrentay like you 8-)
