האמת היא, שליפעמים דווקא מתחשק לי להיות כמו הבנות האלו.
הבנות שתמיד מרוח להן לק ורוד על הציפורניים, ושתמיד השיער שלהן מסורק, והן מצחקקות צחוק מזויף כזה,
והולכות לקולנוע ליראות סרטים על אהבות ניכזבות.
יודעים מה הפלוס של הבנות האלה? הן אף פעם לא יתהו אם הן לא מספיק נשיות. והן גם בוודאי מעולם לא
ייתאמצו יותר מדיי ביכדי להשיג איזו בחור שמוצא חן בעיינהן.
הן אוליי שיטחיות, עם הצחוק הזה שלהן, אבל לפחות הן לא צריכות להיתאמץ.
הן, למשל, לא צריכות ליסבול לעג מתלמידים אחרים. להן בטח לא קוראים 'אנורקסית', או 'מקל הוקי'.
באמת שנימאס לי כבר. איפה רוח השיוויון שעליה כולם מדברים? הכל שטויות. גיבובי שטויות.
אני יודעת שאני מוזרה כזו, ואני יודעת שאני ממש רזה ונמוכה וזה.
בטח הם לא יודעים בשיכבה המחורבנת הזאת שהנשיקה הראשונה שלי הייתה עם ג'יימס ברייסל, בכיתה ג'.
הם בטח לא יודעים, שאני כבר ממזמן לא בתולה. אני מתערבת שהם לא יודעים. הם חושבים שאני מסכנה כזאת,
שאף בן בחיים לא נגע בי. וזה, ביגלל שהם מטומטמים.
''קים, את מסתירה לי את הטלויזיה! אני לא רואה כלום, לעזאזל!'' אלוהים. הולי מסוגלת לדכא אפילו פגר של סוס.
''נו, מה הבעיה? את צריכה להודות לי, אני רק עושה לך טובה.''
''קים, זה פרק הסיום של העונה!''
''תגידי, אין לך משהו יותר שימושי לעשות מאשר ליצפות בתוכניות חסרות כל תוכן?''
''אם יש כאן משהו חסר תוכן אז זאת את.''
''ממש...''
''את גם טיפשה וגם אין לך שומן בגוף, את כחושה ואנורקסית.''
''מה קשור טיפשה עכשיו? אם מישהו טיפש כאן אז זאת את.'' ליפעמים אני באמת שונאת אותה... היא כזאת מגעילה ומתנשאת.
''הו, כמה ניפלא! אני מקווה שאת מרוצה, ניגמר הפרק. ואני לא הצלחתי ליקלוט מה קמרון אמר לטרייסי בגלל שאת חפרת לי
על העניינים המשעממים שלך!''
''תיסתמי, הולי''
''אוליי תיצאי מהחדר? אני צריכה להיתכונן.'' היא אמרה, וקמה מהמיטה לכיוון חדר הארונות שלי ושלה.
ישבתי על המיטה ושתקתי, היסתכלתי על הצל שלה על הרצפה, שבקע מחדר הארונות המואר.
''למה את מיתכוננת?'' שאלתי אותה, כאילו זה לא ברור.
''דייט'' וואו, איזה שוק. פשוט הלם.
''ממ.. ומה שמו של בר המזל?'' סליחה, היתכוונתי מי הוא החלאה הפעם.
''איזה בחור אחד מכיתה י', ג'סי קארול.'' בטח עוד איזה פרצוף יפה בלי שכל.
''מקבוצת הפוטבול, אני מנחשת. נכון?''
''לא, הוא לא מבית הספר בכלל, ובכל מיקרה הוא יותר בכיוון של כדורסל.''
מה זה משנה? הוא אוהב ספורט.
''והוא חמוד?''
''הוא נראה טוב... כלומר, ראיתי יפים ממנו, אבל הוא בהחלט נראה טוב.''
תבינו, את כל השיחה הזאת קיימנו כשהולי בתוך חדר הארונות.
היא יצאה מהארון עם שתי שמלות, ושני זוגות נעליים.
''מה כדאי לילבוש?''
שימלה אחת הייתה קצרצרה בצבע ירקרק, עם כתפיות דקות ומחשוף בגב. השנייה הייתה קצת מעל לברך,
סטרפלס בצבע סגול. זוג הנעליים הראשון היה עקב מאוד גבוה, בערך 15 סנטימטרים, בצבע שחור מבריק,
וזוג הנעליים השני היה עקב יחסית בינוני בצבע חום.
לגמרי לא הטעם שלי.
''השימלה הסגולה עם הנעליים השחורות,'' אמרתי.
היא הורידה את הבגדים ולבשה את השימלה. היא היתאפרה מול המראה.
קמתי אליה וישבתי על הכיסא שלה, היה קצת מקום בקצה. היבטתי בהישתקפות של שתינו.
מה ראיתי? טוב, ראיתי שתי ילדות. האחת, בריאה, עם חזה יפה, ועור שזוף... עם שיער שטני גלי וגולש.
השנייה, רזה, כימעט שקופה, עם שיער שחור וחלק כמו סרגל.
הסטתי את מבטי מהמראה. לא יכולתי לשאת בעובדה שאני מנסה להכחיש תמיד - שהולי היא כל כך יפה,
ואני כל כך כל כך מכוערת.
היא עצרה, והפסיקה לימרוח מסקרה. היא שמה את ידה על כתפי, ואמרה, ''את בסדר, קימי?''
''כן... זה רק... הולי, את יפייפיה... אני בטוחה שג'סי יחבב אותך.'' חייכתי אליה.
היא חייכה אליי חזרה. רק... שהחיוכים שלנו כל כל שונים. בעצם כל מה שדומה בנינו הוא הגובה שלנו (אנחנו גמדות,
אני 160 סנטימטר והולי 162.), והאף שלנו.
היא קמה ויצאה מהחדר, וצעקה ''אני אחזור בסביבות עשר, ביי קימי!''
''ביי הול... בהצלחה.''
* * *
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
The Rookie Author