קרה לך פעם שהכל סביבך עמד מלכת ונשארת עם זיכרון מסויים, תחושה כולשהי, משהו פשוט נעצר וקפא במקום?
אני לא שוכחת את היום הראשון שראיתי אותך.
אני לא שוכחת את החיוך שלך שהיה יפה יותר מכל תמונה או דימיון שיכולתי לצייר לי.
אני לא שוכחת את הכומתה האדומה המסחררת שלך.
אני לא שוכחת את אהבתך לארץ וההתמכרות הבלתי אפשרית שגילית בה.
לא שכחתי דבר, ותמיד אזכור.
מידי פעם עוד חשבתי שההתלהבות שלי ממך היא רק לפרק זמני.
אבל זה היה חסר לפנייך, אני הולכת ומאבדת את הזיכרון של חיי לפני שאתה הגעת.
כדאי שתדע, שמתי שהוא בחיי, תמיד ביקשתי אותך, רק אותך.
וזה עוד הרבה לפני שידעתי שאתה קיים אי שם בעולם.
אני מביטה בתמונות שלך ומתכווץ לי הלב.
פתאום כל העיסוקים נראים לי מיותרים ולא שווים את זה.
אני רוצה אותךרק לשנייה איתי כאן.
ועם כל יום שחולף, אני מעריצה אותך יותר, ואין לי מושג איך זה נהיה ככה, כל כך אמיתי, נדיר ומיוחד.
המלאך, במיוחד המלאך.
הוא לא הכיר אותך לפניי, אך הוא גם ביקש אותך קרוב אליו.
הוא פשוט אסף אותך אליו.
זה מעורר בי כמיהה אליך וגעגוע עד אין קיץ, שתדע שאני הכי גאה בך והכי מאושרת.
מתגעגעת, ♥
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
