אני: היי אמא(מחייכת חיוך רחב) החלטתי סופית שאני הולכת על פרוייקט נוירוכירורגיה בפקולטה לרפואה באונ' ת"א.
אמא: חחחחחחחחח, את? רפואה? חשבתי שתרדי מזה ותלכי לבית צבי ללמוד משחק או משהו.
אני: אני מאז ומעולם רציתי ללמוד רפואה. פשוט תמיד היו התלבטויות בדרך.
אמא: את רואה האנטומיה של גריי יותר מידי, זה משפיע עלייך, את לא רצית להיות עיתונאית? יש לך יכולות כתיבה יוצאות מהכלל.
אני: כן, אבל למלא אנשים יש יכולות כתיבה. לא לכולם יש יכולת ריפוי, ויחס בינאישי טוב.
אמא: תפסיקי להתנדנד כל פעם בין משהו למשהו אחר. תיהיה החלטית.
אני: את לא צחקת עכשיו סתם נכון? את פשוט לא חושבת שאני מסוגלת לזה, זה העניין נכון?
אמא: לא..חחח...לא אני באמת..כאילו תביני...זה לא שאני אומרת שאת לא...מסוגלת..פשוט..
אני: הבנתי אמא. זה ממש תורם לי לביטחון העצמי רק שתדעי לך חחחח .
אמא: אני לא..אני לא התכוונתי..תביני זה בצחוק נו.
-
אני חושבת שאני אהיה אחלה רופאה. גם אם כולם חושבים אחרת. אז נכון. אני ב3 יחי' מתמטיקה עם ממוצע 95.
כל שאר המקצועות אני בסדר גמור. אני משתלבת נהדר. יש לי יכולות קוגנטיביות גדולות מאוד. והייחס שלי כלפי אנשים הוא אמפתי ורגיש.
אז לעזאזל 3 יחידות.
ולעזעאזל כולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
