כשקראתי לאחרונה את מאמריה החשובים של פרופ' אווה אילוז, על היעדרם של מזרחים באליטות המדינה, הבנתי באמת, שאת השד כבר אי אפשר להכניס לתיבה.
אווה אילוז כותבת ב"הארץ" :
"הציבור המזרחי בולט בהיעדרו האליטות שעיצבו את זהותה של המדינה. כחלק מהמערכת האקדמית בישראל, אני משתאה יום יום נוכח היעדרם הכמעט מוחלט של מזרחים מסגל המרצים והפרופסורים, ומכן שאין ולו מזרחי אחד בעמדת מנהיגות אקדמית, עיתונית ותרבותית. כמעט שלא ניתן למצוא מזרחים המכהנים כנשיאים, רקטורים ודיקנים של אוניברסיטאות, או שעומדים בראש קתדרות, מנהלים מכוני מחקר, או בין זוכי פרס ישראל, פרס א.מ.ת, פרס רוטשילד, פרס מיכאל ברונו ופרס דן דוד. כמעט בלתי אפשרי למצוא מזרחים בין חברי האקדמיה למדעים, בין העורכים הראשיים של העיתונים הארציים, בין מקבלי פרס ספיר ופרס סוקולוב, בין מהלי תיאטראות לאומיים ומנצחים על תזמורות, בין הסופרים הקנוניים שיצירותייהם נלמדו בבתי הספר והאמנים שיצירותייהם מוצגות במוזיאונים.
חצי מהציבור היהודי בישראל הוא מזרחי, אך אין לו כמעט נוכחות בהנהגה תרבותית כולשהי בארץ. העובדה שהחברה אינה מסוגלת לקדם חצי מבניה לעמדות חברתיות אלה, הנחוצות למנהיגות ולזהות קולקטיבית, היא עצמה הוכחה שאין עליה עוררין לקיומה של אפליה נרחבת, עמוקה ושיטתית. בהנחה שמזרחים אינם נחותים מבחינה ביולוגית, הסיבה האפשרית היחידה לחוסר ההלימה המדהים בין שיעור המזרחים באוכלוסיה לבין הישגיהם התרבותיים היא אפליה בממדים עצומים, שאין להם מקבילה באף מדינה דמוקרטית"
-אלה היו מילותייה של פרופ' אווה אילוז-
עכשיו, המשפט האמריקני מבחין בין אפליה מכוונת ובין אפליה תוצאתית המתקבלת על בסיס קריטריונים ניטרליים לכאורה, אך מפלים בפועל.
האליטה במדינת ישראל מתעלמת מהבחנה זו, וטוענת כי היא עיוורת צבעים לגביי המזרחים. אם כך הדבר, איך קורה ששום מזרחי לא זכה בפרסים שעלייה מצביעה פרופ' אילוז?!
אמנון שמוש, במאמרו "פרס מחצית ישראל", מתקומם נגד העובדה שכל זוכי הפרס הם אשכנזים: "לא נמצא השנה אף אחד מחוץ ל'אחינו האשכנזים', וזאת לאחר חיפוש נואש אחר שופט עליון לא אשכנזי". והוא מוסיף בצדק "הלב כואב. האור דועך".
הטיעון האמיתי הטמון בעמדת האליטות הוא כי המזרחים נחותים מטבעם. טיעון זה מעליב בשל שתי סיבות: ראשית, אין מדובר באליטות של גאונים הזוכים להכרה בינלאומית אלא באנשים מוכשרים ברמה בינונית, שאינך יודע מה הגורם להשתייכותם לאליטה - העובדה שהם קצת יותר מבינוניים או קשרייהם החברתיים?
ושנית, אילו דיירי האליטות היו חשים אי נוחות מסויימת בשל הדרתם של המזרחים, אילו היו אומרים שזהו מצב זמני ויש תוכנית לתקנו, ניחא. אך בני האליטה רואים עצמם כדיירי קבע בעלי זכות טבעית לדור שם למעלה, ואין כל הצעה לשינוי מצב זה. משום כך, להדרת המזרחים יש מימיד נוסף של השפלה.
נכון, לחברה הישראלית יש הישגים מדהימים בתחום האינטגרציה החברתית ונכונה גם הטענה שההשוואה שעושה פרופ' אילוז' ליהודים הצפון - אפריקנים של צרפת פגומה. ד"ר אלכס יעקובסון מסביר כי משימת הקליטה בישראל הייתה קשה שבעתיים מאשר קליטת הפליטים היהודים בצרפת.
נכונה גם הטענה של יהושוע עמישב שסוד ההצלחה בצפרת נובע מחינוך החילוני - רפובליקני הצרפתי, העומד בניגוד לחינוך העדתי- חרדי כאן.
אך לא זו השאלה: השאלה היא מה תרמה האליטה הישראלית לתהליך השיוויון ולשילוב המזרחים בתוכה? התשובה, לדאבוני, נעה בין תרומה אפסית לתרומה שלילית.
אך בישראל יש עוד חסם שיוויון והוא היעדרו הכמעט מוחלט של ערך המגוון התרבותי ו...- כן! העדתי, מסולם ערכי האליטה. זוהי תופעה מפליאה, שכן הניסיון החינוכי והחברתי במדינות אחרות מצביע על כך שהגיוון התרבותי מקדם מצוינות. השופטת סנדרה אוקונור הסבירה עניין זה בפסק דין חשוב שבו הכירה בחובת מגוון זה בכל הנוגע להרכב הסטודנטים בפקולטות למשפטים, והיא מוכיחה כי מגוון זה מקדם גם מטרה של איכות ומצויינות.
זהו "השד העדתי" האמיתי ; הסתרת נושא חברתי חשוב זה, שלו השלכות מרחיקות לכת על עתידה של ישראל. לכן על כל מי שדואג לשלמותה ולרווחתה של החברה הישראלית לומר תודה לכל אלה המזהים נכונה את השד העדתי.
-ואלו היו מילותיי שלי-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
