השבוע, יותר נכון, בשבועות (26.5) יחגגו לי כולם קבל עם ועדה יום הולדת 18 אביבים.
אמא תכננה לי מסיבת הפתעה בקול רם. קצת איבד מהאפקט אני חושבת (אבל אני רגילה לזה כבר 18 שנה).
קטע. אני בת 18.
ליום הזה חיכיתי כל חיי נראלי, להגיד, היי חברות! אני בת 18! נה נה נה נה נה נה נה :P
חיכיתי לזה שאני אוכל לעשן חוקית ולשתות ולהשתכר באופן חוקי למדיי.
חיכיתי לזה שאני אוכל להכנס למועדונים של 18+
חיכיתי לזה שאני אהיה בת 18, והמשכורת המינימום שלי תקפוץ מ19.70 ל23
כולם תכננו על היומולדת הזאת, משהו מרענן קצת בכל השיגרה הזאת.
אבל
ככל שהיומולדת מתקרב אני מרגישה שאני רוצה להיות פיטר פן. לא רוצה להתבגר עכשיו ולהיות חוקית.
לא רוצה.
מאותו יום שיחגגו לי 18, אנשים יקחו אותי יותר ברצינות, ואני לא רוצה, למרות שאני בוגרת ורצינית מטבעי, עכשיו לעשות משהו ילדותי ונאיבי יהיה בעיניי הגדולים כמשהו שהוא לא מתאים. ("את בחורה בת 18. את כבר לא ילדה")
אני לא מעשנת וגם לא אעשן גם אם זה יהיה חוקי ואפילו אם ממצאים חדשים יחקרו ויגלו שהעישון אפילו טוב לבריאות.
אני לא אתחיל לשתות כי אני פשוט שונאת לשתות, לא מדבר אליי אלכוהול. אני פריקית של שליטה, ולשתות מבחינתי זה לאבד שליטה אז לא.
ולהכנס למועדונים? נו באמת, זה שאני רקדנית לא אומר שעכשיו אני אלך והראה לכולם את הכישרון שהטביע בי יד אלוקים או משו. צפיפות אוכלוסין. ערסים מעשנים. ותאכלס, מי שלא שותה\מעשן\ רוקדם עם זרים - אין לו מה לעשות שם.
ובעניין המשכורת? חח 23? בושההה!! אני עובדת עכשיו, ואני עובדת בשביל 35 שקל לשעה לא כולל בונוסים והטבות.
אז מה טוב בלהיות חוקית? שום דבר, שואף לאפס ואפילו שלילי.
כן שלילי, מה 26.5 אני לא אוכל להכנס יותר לג'ימבורי עם בני דודים שלי הקטנים, לג'ימבורי!
באמת מבאס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
