יצא לי לחשוב על זה היום אחרי סגירת שבוע של ויכוחים בלתי פוסקים ביני לבין בן הזוג שלי.
אני הברווזון המכוער.
אני נולדתי לבית שבכלל לא מתאים לי. אני יצאתי שונה מכולם. הם אוהבים את חיי הקהילה, את זה שמחטטים להם בחיים. ואני לא. אני אוהבת את הפרטיות שלי. אני לא אוהבת שמתחילים לשאול על חיי האישיים. אני אוהבת את מרחב המחיה שלי, וכמו חיית טרף, כשאני מתחילה להריח גנבים המקדמים לעברי עם רשת תפיסה אני מפתחת את האינסטינקטים שלי ויוצאת למלחמה על חירות וחופש. FREEDOM.
בשבוע האחרון אני והבן זוג שלי מתקוטטים ללא הרף. על הדברים הבנאלים שנראים לנו הכי לא רבים על זה בני זוג אחרים- הוא טוען שאני לא מקשיבה לו ולא מתייחסת אליו, מזלזלת בו, מתלוננת כל הזמן. ואני טוענת הפוך. לא זכור לי מתי באמת ישבנו לדבר אחד על רגשותיו של האחר.
אני כבר לא יכולה יותר אם להגיד לכם את האמת. אני מסתובבת בעולם ללא תחושת שייכות, אין לי למי לספר ולשתף את כל המידע הזה. כשאני מספרת את זה אני נתקלת בהמון מחסומים שכמובן גורמים לי לוותר מראש על העניין. ואז כמובן אני נסגרת, ונסגרת. עד לאובדן חשק מוחלט ליצור קשר עם העולם החיצון.
אני בסה"כ רוצה לשמור על האי השל שפיות הקטן שלי ולא להיות שוב פעם הברווזון המכוער שרוצה לשנות את הצבע עור שלו ולהיות כמו כולם. בנאלי. משעמם. לא מיוחד.
אני הברווזון המכוער שרוצה לשמור על ייחידותו, ושיגדל ויהפוך לברבור.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
