שום דבר שבעולם לא הכין אותי למפגש הזה.
יום חמישי. 21.5.2015. השעה בערך 17:30. קו 66. ארלוזרוב פינת וייצמן.
יושבת לתומי במושב הראשון משמאל לאחר הדלת האחורית.
התחנה של וייצמן, האוטובוס מתמלא בקצב.
והנה הוא עולה לו לאוטובוס פניו רגועות. עיניו תרות אחר מקום ישיבה פנוי. תואר היופי בהתגלמותו. לבוש במכנסי קאמל הורסים. נעלי מוקסין מושלמות וחולצה לבנה מכופתרת ומגוהצת. שעון יוקרתי נאחז בידו השמאלית. הוא בטח נהנה לשהות שם. העור שלו לבן ונקי, כולו מקרין אור. והפנים שלו..אויי...הפנים שלו. יש דבר כזה בכלל ?! פנים לבנות חלקות מזוקן קמעה. עיניו כחולות עמוקות. המבט שלו חודר, מתעמק. האף שלו מסליד. מושלם והולם את פניו. שיערו בצבע שטני טיפה ארוך.
הוא מסתובב ופתאום מבצבצת לה כיפה קטנה בצבע שיערו. זהו! שאני אמות עכשיו! מה עוד יותר מזה ? מושלם.
כמובן שתחנה הבאה אני יורדת וכולי מלאת צער על זה שלא הספקתי לזכות לעוד כמה שניות של התגלות אלוקית.
לאחר זמן קצר אני רואה את בן הזוג שלי שמחכה לי וכולו עסוק בענייני העבודה. אני נזכרת באוטובוס. מסתכלת חזרה אל הבן הזוג שלי. מסתכלת לשמיים וממלמלת ברכת תודה שיש לי אותו. הוא באמת התגלות השלמות שבבריאה. וכן. הוא שלי. מחוייכת,לעצמי נתתי לו נשיקה ונכנסנו יחד. מברכת על כל הטוב שזכיתי בו שהכרתי אותו.
מה יש לגברים שהם נראים הכי נחשקים כשהם עסוקים ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
