שירי ליל סהר

בתקופת עלומותי,

נוצרו בחיפזון חלומותיי-

הייתי מחריש,

הורג לוויתן ורוכב על כריש,

בשאפתנות מהולה ביראה,

הייתי מלקק נמלה ובולע צרעה.

נעורי עברו כמהתלה מגוחכת,

ובגרותי הייתה את מצפוני מועכת.

בלילות הייתי מקיץ בבהלה,

מצר על אותו הלוויתן, על אותה הנמלה.

ברחתי, פן שפיותי תידרדר,

חפצתי ביציבות, ביטחון, עדר.

משום נשמתי התועה-במדבריות הייתי שוהה,

גופי הפך לרגב כהה.

מחפש הייתי זיב מים צלולים,

בעוד גרגירי החול עיניים תולים.

"היכן אני? לאן אפנה?"

אין קול ואין עונה.

סחבתי את לבבי הבודד,

הגנתי עליו מפני רוח ושודד,

"בחלתי בחיי!" זעקתי בדממה.

בשמים יקדה החמה, ותהיתי,

עד מתי רשעות איומה ורמה?

נסחפתי עם העננים אל הים השוחק,

חשתי איך את עברי הוא מוחק.

הגעתי העירה, לבוש מחלצות,

המיית האנוש, שפתיים פוצות,

מסביבי פרצופים גועשים, הממני לא משים,