אז הימים עוברים די בכיף, בעיקר לחץ בלימודים, עייפות יתר ונסיון של בילוי עם הקרובים אליי.
-ראיתי היום את אילנקה שלי, אחרי בערך שבועיים וחצי, חיבקתי אותה חזק חזק וזה היה כלכך כיף לראות אותה. היא בן אדם כלכך טוב. [צריך להקדיש לה פוסט מתישהו :], והיא בכלל מתקשרת אליי כל יום ואנחנו מדברות מלא וזה עושה לי רק טוב.
-שיעור צרפתית, אחח השיעמום.
דשה: "יואו כמה בא לי הליקס עכשיו"
"יואו כמה בא לי לחורר אותך עכשיו"
"יאללה!"
~לוקחת סיכה מהדובי המחורר שלי, שנמצא על גבי התיק, ומתחילה בחירור~
*קליק*
היה באמת מין קליק שכזה, פיצוח הסחוס, אני אומרת. זה היה כלכך כיף :) ולדשה לא כאב בכלל.
והיא הייתה כלכך שמחה!
ועשתה לי חשק גם לחור תשיעי במספר באוזן, אבל כשהיא כמעט חוררה, עצרתי אותה כי כאב לי נורא.
נו טוב, נעשה לבד בקרוב.
לחורר זה כיף! יחי הסדיסטיות (?!)
-צלצול לפלאפון מאמא שימח אותי, כשהיא הודיעה לי שחודש הבא היא תקנה לי את האמפי3 שאני רוצה כלכך הרבה זמן, וגם את המגפיים השחורות ההן שרציתי. אחח האושר :)
-ועוד הפתעה מאמא. שיתפתי אותה בפעם המי-יודע-כמה שאני רוצה שינוי בשיער, ובפעמים אחרות זה היה נגמר ב"לא" וזהו.
אבל הפעם זה לא קרה. "תעשי מה שבא לך בשיער, רק שלא יעיפו אותך מבית הספר, ובכסף שלך". אז מהשלוש מאות שקלים בערך שחסכתי אצטרך לוותר על בערך מאה כדי לזכות בתענוג צביעת השיער שלי כולו לשחור, אבל לא נורא, החשמלית תחכה. וכנראה שהביצוע יחול ביום שלישי, אבל בטוח שהשבוע.
ומה יעשה אותי ליותר מאושרת? לעשות בחנוכה את הליפרינג המבוקש [כבר שנה וחצי של ביקוש?] אחרי שאראה לה את התעודה.
הו, מי שמכיר אותי יודע עד כמה שאני נואשת לעשות את הפירסינג הספציפי. ארג. ואם לא בשפה, אז בגבה. ואם לא בגבה, אז דאבל נזם. ובתכנון גם אינדסטריאל וטראגוס [שניהם בטוח יתבצעו בשנה הבאה].
זהו אני חושבת.
אני חייבת לציין שאני ממש שונאת היסטוריה :\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
