בא לי ללכת עד הסוף בלי לפחד משום דבר שעלול לגרום לי להרגיש כלכך מטופשת כמו שאני מרגישה עכשיו.
אני חושבת כל הזמן על אותם הדברים שהיו קורים טוב יותר אם הייתי רק חוזרת בזמן אחורה ומתנהגת אחרת,
אולי הייתי מצילה כמה דברים שקצת איבדתי בדרך ואולי היום הייתי קצת יותר מאושרת.
ככל שמביטים יותר, רואים שהחיים נהיים יותר ויותר מסריחים. אין יום שעובר שאני לא מסתכלת על אותם האנשים שמתנהגים בכזאת צביעות שזה פשוט גורם לי לראות את העולם מנקודת מבט קצת יותר אחרת, יותר אדישה.
אני מחכה בקוצר רוח לגיל שש-עשרה שבו אלך לאן שבא, אחזור מתי שבא ואגשים את מה שאני באמת רוצה.
להיות יותר חופשייה, לא סתם אני מציירת כנפיים על עצמי לפעמים. וכנפיים גם ייחרטו על העור שלי בעוד כשנתיים, כנפיים גדולות, בשחור, על כל הגב התחתון, ואז אני אנשום לרווחה.
אני מרגישה כל-כך מוזר. מצד אחד אני מרחפת מאושר, מצד שני אני נוחתת למטה וכואב לי לקום שוב מחדש.
כמה אפשר לעבור על אותם הדברים בכל יום. אין לי את הרצון לקום כל בוקר וללכת לבית-הספר, לראות שוב את אותם הפרצופים המוכרים שלא כל-כך מעלים בי חיוך, אולי רק כמה. ארבעה-חמישה גג. ואז לשוב לחיים המשעממים והחסרי תכלית האלה. לפעמים אני חושבת שמה חסר לי זה מישהו. אולי זה נכון.
מה עושים כדי להיות מאושרים? קופצים מהגג?
זה כואב מדי אני חושבת.
אז עכשיו תנו לי לשמוע גאנז, תכוונו לי את הגיטרה ותנו לי שקט. ואז אני אהיה קצת יותר מאושרת.
אבל רק קצת קצת יותר.
.
If I say I don't need anyone
I can say these things to you
'cause
I can turn on anyone
Just like I've turned on you
I've got a tongue like a razor
A sweet switchblade knife
And I can do you favors
But then you'll do whatever I like
בבלוג זה
בכל הבלוגים
