מילה קשה.
הרי אף אחד לא באמת חופשי. יש כל-כך הרבה מחויבויות, ואי אפשר לחיות בלעדיהן.
זה קשה לשמור סודות, במיוחד כאלה, שאם הייתי מספרת אותם, החיים שלי היו הרבה יותר 'נינוחים' כרגע.
אני לא חושבת שמישהו מכיר אותי באמת. מכיר אותי, לא כ'אסתי', אלא כבן אדם. אם היו שואלים מישהו מי אני, בטח היו עונים משהו סתמי כזה, לטוב או לרע. בדרך כלל זה 'פריקית', 'אבל היא נורא חברותית וחמודה'. אף אחד לא באמת מכיר אותי.
וכשאני אומרת 'באמת', אני מתכוונת לצד היותר אישי שלי, צד שאני מראה רק לעצמי כשאני לבד.
נשמע מפחיד, הא? זה הפחיד גם אותי, כשהבנתי, שלפעמים אני לא הכי עצמי עם כולם.
ואולי טוב שכך.
חופש היה עושה לי טוב עכשיו. חופש, זאת אומרת, בלי שום מחויבות. רק אני ועצמי, עם המחשבות, שלא מפסיקות להטריד את המוח המפוקפק שלי, שטוען שנמאס לו מהכל. גם ללב שלי נמאס, מהכל.
ובלי מוח ובלי לב לא ממש אפשר לתפקד, נכון? אז מה יהיה?
כמה זיבולי שכל בצהרי שבת.
אני חושבת שזה באשמת ההורים, שלא מבינים שהם לא מכירים באמת את הבת שלהם.
ואולי עדיף שכך.
around again
insane again
it comes again
it sets me free
so set me free
set me free
'cause I think you need my soul
set me free
set me free
בבלוג זה
בכל הבלוגים
