וול, השעה די מאוחרת, ולא באמת בא לי לדבר על המצב בארץ, כי אני גם ככה פרנואידית בטירוף כי הוא נמצא באמצע המהומות,
אז כדאי לי להעסיק את עצמי בדברים אחרים שאני אוהבת. (הכל יהיה בסדר, נכון?)
ותגובה אחת מהפוסט הקודם גרמה לי לחשוב על לעשות פוסט פירסינגים, יענו - הפירסינגים שלי. וול, אני לא יודעת אם התגובה הייתה רצינית או לא, אבל זה אחלה רעיון, ואם היא הייתה רצינית - אני אשמח לדעת על כך.
Here we go
קודם כל, אין לי איך להסביר את האהבה שלי לפירסינגים. זה התחיל בערך בגיל 14, ומאז זה רק הולך ונהייה רציני יותר. כן, אני הולכת להיות פירסרית בגיל 18. ת'אמת, אני יכולה גם ללכת עכשיו ללמוד, אבל אני מכבדת את ההורים שלי ששונאים כל דבר שקשור לאמנות הזאת, לכן אני מחכה בסבלנות.
לגבי אמנות הקעקועים, אין לי מה להשוות עם פירסינגים, כי אני אוהבת יותר אותם. מי שלא קורא כאן, אני אזכיר שהולך להיות לי קעקוע ביומולדת 16 (ב-8.8) שאמא ואבא ישלמו עליו. (כנפיים בגב התחתון)
מי שמקורב אליי יודע היטב כמה שאני בקיאה בנושא הפירסינגים. אני מכירה את כל השמות, יודעת סיכונים, למשל- עדיף להתחורר עם מחט ולא עם אקדח, איך לזהות סטודיו מקצועי, איך לזהות חאפרים, וכו'. אני מכירה את כל שמות הפירסינגים, העגילים וכל מה שמתלווה. איך? התעסקתי המון בכל מה שנוגע לפירסינגים מתוך סקרנות.
נעשה את זה מעניין.
גיל חצי שנה.
אמא לוקחת אותי, תינוקת חמודונת שרק הגיעה ארצה, ומחוררת לי ת'אמאמא של התנוכים באזניים. כאב? לא זוכרת (:
Remeber kids, אקדח זה רע. שני הלובים חיים ונושמים עד היום, אחד מהם היה מורחב עד ל-7 מ"מ (נגיע לזה בהמשך) השני עד היום מורחב ל-3 מ"מ.
גיל 13.
אחרי שחברה, שבזמנו הייתה קרובה, מחוררת את החלק העליון שבאוזן, ואחריה חברה שנייה עושה את זה, אני מתחילה להתלהב ולבקש מאמא אם אפשר גם.
אמא נענית בלי בעיה, ואני עושה את ההליקס הראשון שלי, עם אקדח. סטודיו חרא לגמרי, היום הוא לא קיים, כמובן. להלהלה, המשפוחה נסעה לטיול בקיבוץ, אני מפילה ת'עגיל לכיור, והופס - אין הליקס No. 1, אחרי כמה זמן אני מתפתה שוב, ועושה שוב עם אקדח על אותו מקום באותו מקום, כאשר החור עדיין מזוהם. כאבי תופת, אמא-אבא מורחים משחות, לא עוזר, העגיל נחתך בבשר ולא יוצא החוצה- כאבי שואה ממש. בבכי היסטרי (שלי) אמא איכשהו מוציאה את העגיל, ואני מקללת את היום שבו עשיתי אותו פעם ראשונה ומניחה לרעיון לעשות שוב. ו...אחרי כמה חודשים, אחרי שהחור הבריא (הפעם למדתי איך מחטאים נכון), אני הולכת לדוכן מסכן בקניון ומתחוררת שוב עם אקדח. הפעם, ההליקס הבריא תוך בערך תשעה חודשים (שואה), אבל הוא חי עד היום, והכל בסדר. פעם שלישית גלידה? אל תעשו עם אקדח!
ההליקס השני נעשה בתחילת כיתה ט' (גיל 14), עם אקדח. כןכן, שוב. לא היה לי תקציב, אז עשיתי עם אקדח. הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני נוגעת באקדח. (או שאקדח נוגע בי?). לא כאב, לא כלום. עד היום ההליקס לא ממש מוחלם, וכואב עדיין. אבל אני איכשהו חייה איתו כי הוא לא מפריע ולא כואב במיוחד.
ההליקס השלישי נעשה בגיל 15 (וול, היום הוא בן שבוע ויום), אלוהים ישמור - עם מחט, לא כאב במיוחד. ירד המון דם. עלה לי פי 8 מעגיל באקדח, כואב מוות במיוחד עכשיו - אבל זה שווה את זה, כי אני יודעת שהוא הולך להחלים לי והכל יהיה בסדר.
היום יש לי טריפל הליקס. (טריפל=3)
גיל 14.
***אחרי המון שכנועים, אמא הרשתה לי יום אחד לעשות עגיל בטבור, ושמחתי כמו מטורפת (: אני זוכרת איך קפצתי בכל הבית כמו משוגעת.
03.09.04, הלכתי עם אמא ואחותי, סטודיו חרא. אותו אחד שעשיתי שם ת'הליקסים. עשתה לי מתלמדת שחוררה אותי 3 פעמים, הבת זונה. כאב לי בטירוף. אמא רצתה להסתכל, ובאמצע כמעט התעלפה. אבל זה היה שווה את זה כלכך, היום הוא בסדר גמור. ההחלמה הייתי קלה ביותר.
***נוספו במהלך השנה כמה לובים, חלקם נעשו עם אקדח, חלקם נעשו עם מחט (ע"י עצמי). היו לי 5, היום אף אחד מהם לא קיים. נמאס, כנראה.
גיל 15.
***החלטתי שאני רוצה להרחיב קצת ת'לובים (באזניים, בתנוך), יענו הרחבה. זה קרה בעקבות אילנה, אגב.(: אז התחלתי לדחוף דברים לאוזן. עגיל ללשון-קיסם-דוק-קש של טרופית- קש רגיל, וככה הגעתי ל-5 מ"מ בלי לבזבז 100+ על כל מ"מ. אחרי זה הלכתי לסטודיו והרחבתי ל-7 מ"מ, כאשר התכנון היה לא להרחיב יותר, אלא רק להחליף לפלאג (עגיל מיוחד להרחבות שלא רואים את החור). ההרחבה מתה לאחר בערך חודשיים +- כאשר אמא איכשהו גילתה, התחרפנה נורא נורא ואמרה לי להוציא. מקורבים מכירים ת'סיפור שבו אמא עשתה איתי חוזה, אם ההרחבה נסתמת - היא תרשה לי לעשות שוב. וול, ההרחבה נסתמה - אמא לא מרשה. עצוב? בהחלט. אני נורא מתגעגעת אליה, אני מקווה שאחזיר אותה בקרוב. כאב? כן. גם ההחלמה. שבוע של כאבים בערך. לא כיף בכלל.
***אינדסטריאל-הליקס. בגיל 15, ליומולדת, הייתי אמורה לקבל פירסינג- בחרתי באינדסטריאל. אמא ואבא אמרו סבבה, אז אצנו רצנו אני ואמא לג'סיקה. ג'סיקה הרימה גבה בגלל שאני בת 15, בלהלבלהללבה, לקחה את אמא לצד, אמרה לה כל מיני דברים, בין היתר שאני קטנה ולא יודעת מהחיים שלי ושזה מסוכן. אמא התחרטה, ואמרה לי לחזור הביתה...לא הרשתה לי לעשות אותו בכלל. וול, כנראה שרציתי אותו יותר מדי.(: ארבעה חודשים לאחר מכן, עשיתי בסתר. לקחתי את מאיה איתי ונסענו לסטודיו מסריח והתחוררתי. לא כאב במיוחד, גם ההחלמה לא הייתה כלכך קשה.
(ההרחבה שכאן היא 4 מ"מ בלבד, והאינדסטריאל חדש דנדש, כמובן שחולה לגמרי).
***10.08.05, נזם. חשוב לי לציין שכשהיינו אני ואמא אצל ג'סיקה, מישהי אחריי עשתה נזם. לא יודעת,הלהבתי וקרצתי לג'סיקה כשיצאנו שפעם הבאה אני אבוא לעשות נזם. אמרה אמרה 'כן, בטח. תחלמי'. וול, חלומות מתגשמים? P: עשיתי עם מחט, לא עם אקדח. לא כאב בכלל. זה היה הפירסינג הכי קליל שעשיתי. אם היו מרשים בבצפר להסתובב עם הפירסים, הוא היה מחלים מהר מאוד, אבל הייתי צריכה להוציא ולהכניס אותו אחרי כל שיעור, ככה שזה עשה לי המון בעיות, אבל הוא החלים בסופו של דבר.
(תקופת החישוק עברה לי, היום אני מסתובבת רק עם העגיל הראשוני- נקודה רגילה).
***עגיל בטבור למטה או סרפס בטבור. נעשה בדצמבר האחרון. סטודיו מסריח ביותר, עם הסכמת הורים. אמא ממש הסכימה בלי בעיות. כאב אחושרמוטה. לא החלים במשך חודשיים, אז הורדתי. נשארה לי צלקת מכוערת. ב-31.05.06 חידשתי אותו, כאב אחושרמוטה, הפעם בסטודיו טוב. הוא חי, עדיין מחלים.
(החלטתי לא להחליף יותר את העגילים, ככה שנשארו לי מליון עגילים צבעוניים כאלה. אבל ככה אני הכי אוהבת. שני עגילי כסף, הכי טוב.)
***סיידליפ. נעשה 4 פעמים, ע"י עצמי. סתם כדי לבדוק האם כואב\איך זה נראה. תקראו לי משוגעת, אבל אני לא מתחרטת. הזמן הכי ארוך שהיה לי אותו היה משהו כמו שמונה שעות +-. מתישהו אני אחדש אותו. (כשההורים יסכימו). הייתה לי תמונה, אבל מחקתי אותה כי זה עשה לי רע להסתכל. (:
***עגיל בגבה. וול, אותו סיפור עם הסייד. היה משעמם, רציתי לבדוק מה יהיה, ובלופ- התחרטתי כמעט לפני הסוף. המחט כבר כמעט יצאה החוצה, אבל השתפנתי P:
יש לי צלקת קטנטנה עד היום. כמובן שאין תמונה.
וול, זהו זה. לא הייתי אומרת שזה הרבה, זה לא. בתכנון -מתישהו- יהיו: ספטום, טראגוס, הרחבה 8 מ"מ, לשון-אולי, להחזיר ת'סיידליפ, ליפרינג.
יש זמן.(:
וואו, נראה לי שבחיים לא השקעתי ככה בפוסט.
אללה, זונות, זה עושה לי חשק להתחורר.
השעה 01:35, גאדמיט. וול, מגיע לי קרדיט על ההשקעה.(;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
