My Frustration
טוב, אני לא רוצה לספר על הדברים הרעים שקרו לי יותר מדי, אני אוהבת להתרכז בדברים הטובים כשיש אותם, אבל השבועיים האחרונים הם פשוט זוועתיים. אפילו לא הלכתי להופעה של משין הד, שבניתי עליה חודשיים. [ואז אני מזכירה לעצמי שגם להורקור לא הלכתי, וזה עושה לי עוד יותר רע.]
אני צריכה לסגור עניינים איתה, פשוט לשבת ולדבר על הכל, על מה שהיה ומה שעכשיו ומה שיהיה. צריך לסיים את זה יפה, כי בכל זאת, היא הייתה החברה הכי טובה שלי במשך שנתיים ואפילו יותר, אבל זה פשוט כבר לא זה. צריך להאיר לה קצת את העינים, להסביר לה איך הדברים התגלגלו, איך שהיא פגעה בי באופן אישי, ולהודות שאחרי הכל - אנחנו כבר לא אותן חברות הכי טובות מגיל ארבע-עשרה שאהבו אחת את השנייה באופן מטורף. דברים משתנים, מה לעשות.
אנשים חדשים נכנסים לי לחיים בעוד האנשים הישנים נעלמים. אני כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות, כי זה קשה להיפרד מאנשים שאני רגילה אליהם, אבל זה פשוט לא בריא לי להיות בקשר איתם.
אני מרגישה שאני משתגעת לפעמים, אני קרועה מכל הצדדים וכועסת על כל העולם, כשאף אחד לא אשם.
טוב, נמאס לי לדבר על הדברים הרעים.
האבא הביולוגי שלי מגיע לארץ ביום ראשון, מסתבר. לא ראיתי אותו בחיים. [מגיל שנתיים, אבל מן הסתם זה לא נחשב]
הוא ואמא מדברים בחופשיות, כאילו שהם לא היו בקשר חמש עשרה שנה, זה כלכך מוזר. אני לא מסוגלת לדבר איתו בטלפון, כל העניין הזה הזוי ברמות, כאילו. לפגוש את האבא האמיתי שלי? בחיים לא תיארתי שזה יקרה. אמא שלי אמרה לו ולי שעדיף שקודם כל אני והוא ניפגש לבד, רק שנינו, ונדבר. בקיצור, זה הולך להיות ביזארי לחלוטין, מה כבר יש להגיד לו?
הדבר העיקרי שאני צריכה ממנו זה האישור לדרכון. בגללו לא יכולתי לסוע לחו"ל, לכן אני מנצלת את השהות שלו בארץ, ונלך לעשות דרכון.
אני נוסעת לפסטיבל הלפסט בצרפת בסוף יוני, לאיזה שבוע. הולך להיות פשוט בנזונה. :] אני נוסעת עם אמיר ועם אופק.
על פסטיבל ואקן אני גם בונה, אבל זה תלוי אם יהיה לי עם מי לנסוע. אני לא אסע לבד, מן הסתם. אבל בואקן צ'ילדרן מופיעים [!!!], אני חייבת, כוסעמק. :/ בהלפסט אני אראה את אופת' שוב, ואת ג'וב! ועוד הרבה להקות טובות.
שיאללה, הזמן עובר כלכך מהר, כבר פאקינג אמצע מרץ.
יום ראשון יש לנו מפגש עם חיילים מסיירת גולני, שיאללה, כבר חפרתי לכל העולם על זה. 
יום שני יש תרומות דם, משהו? טוב שעוד לא התקעקעתי. אגב להתקעקע, זה כבר סגור עם אמא, היא כנראה עיכלה. היא רק ביקשה שזה לא יצא מכוער ושאני אתייעץ איתה ועם אבא מה לעשות, איפה ומתי. וואו, אני ממש מרגישה שזה הקעקוע "שלי"...
טוב, יש עוד זמן. אם הנסיעות יצאו לפועל, הקעקוע יתבצע כבר אחרי יומולדת שמונה עשרה.
מאיזו שהיא יציאה השבוע,
שימו לב מה כתוב לי מצד שמאל ליד הראש.
ראש כחול!
מי, אני?
נע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
