If ever words were spoken, painful and untrue

איזה מזג אוויר חרא. פשוט נוראי. אני שונאת את החורף הזה. אני לא יכולה לעבוד כמו שצריך, וגם יש פחות אנשים מבקיץ, מה שאומר שיש פחות כסף. וצריך לשים שכבות על שכבות של בגדים שנותנים לגוף צורה מעצבנת, ואני לא מרגישה יפה כלכך.

יש כל מיני דיבורים על החור באוזון, ושזה רק הולך להחמיר יותר ויותר. באסה רצח, אני אומרת. הבאנו את זה על עצמנו.

הבגרות אתמול במתמ' הייתה נוראית. פעם ראשונה שאני עושה את שאלון 004, וזה היה זוועת עולם. לא עשיתי שום תרגיל עד הסוף. כלום לא יצא לי. לא הכניסו את סוג התרגיל שחייבים (!!!) להכניס, שזה חקירת פונקציה, ועל זה הסתמכתי. זה היה פשוט..מכה.

ישבתי חסרת אונים בפאקינג שש בערב וניסיתי לפתור משהו, וכלום. האינטגרלים, כרגיל, פשוט לא יצאו לי.

אני כלכך שונאת מתמטיקה, וקיוויתי סוף סוף לסיים עם זה.. נתראה בקיץ שוב. אחרי הבגרות עבדתי.

יש לנו מורה מטומטמת לספרות. קניתי מילקשייק-שוקו בקופסה כזאת, והיא מתחילה לצעוק עליי למה אני שותה שוקו בשיעור.

:| אוקיי. אני לא יודעת איך אפשר לעבור בהצלחה בגרות בספרות עם מורה כזאת.

מחזור, בלה בלה בלה. אין לי עצבים לאף אחד, מצטערת. תחכו שיגמר.

שמתי לק שחור אחרי שנים כי אנטון אוהב. ;[ מה נהייה ממני, אני נקבה רכרוכית!

טוב, לפחות מחר אני לא לומדת בכלל. סתם ככה. :}

לישון לישון לישון

קשה לי לבד, אני יותר מדי זמן לבד. אני אפילו לא הולכת להופעות יותר, כי אין לי עם מי להיות בהופעה ובמיוחד, אחריה. ההופעות של שנה שעברה היו מושלמות, לא רק שהן היו מעולות כהופעות, לא הייתי שנייה לבד, וביליתי את הלילה שאחריהן עם מישהו אהוב. ועכשיו, עכשיו הכל סתם, ריק כזה. אין לי חשק. ושלי לא יהיה חשק להופעה? זה כזה מוזר. ויתרתי על הורקור, על פאקינג הורקור. . .

אני לא מבינה איך יש לי כוחות לקום אחרי שינה של שעתיים בלילה, אחרי עבודה של עשר שעות. ועוד לעשות שני מבחנים באותו יום, מתמטיקה וצרפתית. אבל צרפתית זה שכונה, איזה כיף שיש לי את דשה לידי.

יום שני אני מסיימת עם מתמטיקה. ז ה ו ביי ביי מתמטיקה, מקווה שלא נתראה יותר לעולם. הפאק הוא שזה בשש בערב עד שמונה, מה נסגר?

עבדתי אתמול. זתומרת, באתי לעזור וזה כי יום שישי ולחץ וכל הבלגן הזה. על מי אני עובדת, באתי בשביל לראות את אנטון, זה שאני מניחה שדי נדלקתי עליו, אבל כבר התחלתי לחשוב עליו פחות ופחות כי הוא לא הופיע מלא זמן.

ופתאום הוא בא, וכל הזכרונות שלי עליו עברו לי מול העיניים שוב. העיניים המדהימות האלה, פאק. יש לו עיניים כחולות-ירוקות שאני רואה מקרוב ונשבית מחדש, זה לא נורמלי. אז יצא לנו לדבר עוד במשמרת שלי, הוא אמר שדחו לו ת'צו גיוס לאפריל, ושהוא ממש ממש מאוכזב וכועס. אני שמחתי P: אין לו מה לעשות עד אז? שיבוא לעיתים תכופות יותר לאשדוד. חוצפן. סיפרתי לו על הגיבוש לוחמות שעברתי, והוא התחיל לחפור לי למה לא. אף אחד לא חופר לי למה כן. בכל מקרה, היה שישי מת, והבוסים שלי לא היו בעיר, אז הבוס הזמני שחרר אותי בשתיים, והלכתי בכוונה לשולחן שלו ואמרתי שמשעמם לי, וכמובן שהוזמנתי ע"י מר אנטון לשבת לידו. ומשם זה הדרדר לכך שהזמנו בקבוק וודקה, ביוזמתי, כמובן. האמת שממש ניסיתי לא להתחרפן. אבל זה קשה לשלוט על עצמך כשאת יושבת על בקבוק וודקה וצמוד אלייך יושב הבנאדם הכי יפה בעולם. טוב שלא גמרתי שם.

לא השתכרתי ושמרתי על קור רוח, כי בכל זאת, אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מפגרת. למרות שאני מפגרת.

בלה בלה בלה, התנשקנו מלא. כאילו, ממש. והיו אנשים, לקוחות שאני מכירה, אבל לא היה לי אכפת. הוא מנשק מעולה, האמת. ובאמצע, אינה הפוסטמה מתקשרת והורסת ת'רצף, הוא מעשן סיגריה ואני נמרחת עליו מחדש, אני כלכך לא בנויה לאלכוהול. אבל הסברתי לו שאני לא שיכורה או משהו, שלא יחשוב שאני עושה את זה בגלל השפעת הוודקה. וזה באמת לא היה בגלל זה.

אם אני זוכרת נכון, קבענו שברביעי אני נוסעת אליו? חחחחחחחח, אני פשוט לא זוכרת! הוא גר באיזה קיבוץ ליד ב"ש וזה. והוא גר לבד, יאמי.

לשעתיים לא הרגשתי לבד, היה לי כיף. טוב שלא הייתי אדומה כמו מחזור בגלל הוודקה [וקצת בגלל המבוכה].

אבל, אבל נשבר לו הפלאפון, עם המס' שלי בפנים. זה לא פייר ]: החיים אכזריים. ואיך זה קרה? הוא קילף תפוחי אדמה והפלאפון נפל לו למים חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, זה הרג אותי.

תאמינו או לא, שבוע הבא אני יוצאת פעם ראשונה למועדון. אני חייבת לנסות לראות על מה מדובר, כי בקרוב לא יהיה לי זמן לשומדבר.

בין לבין רבתי עם רומה, יצאתי זונה פשוט. אבל הכל בסדר, דיברתי וביקשתי סליחה וזה וזה. מסתבר שאנחנו נוסעים למשין הד, ויש לו אוטו, ונחשו מה? יש לו פאקינג ביטוח, אז גם אני נוהגת. :] אני מתה על רומהצ'קה, כפרעליו.

זהו, אני מניחה. בהצלחה לאלה שעושים מתמ', יהיה כיף. P:

במילה אחת? הזוי.

טוב, הגיבוש היה קשה ומאתגר. הרבה 'כן, המפקדת', 'לא, המפקדת', 'הקשב, המפקדת', משמעת צבאית שחבל על הזמן.

'10 שניות ח' פלס ליד הדגל!', שגרם לחזיה שלי כמעט להשתחרר כל הזמן. ציצים גדולים זה לא כיף בצבא!

'50 שניות לעלות על מדים!', שבקור הזה זה בכלל לא כיף, אבל הסתדרתי.

ריאיון אישי מוצלח, המראיינת ממש חיבבה אותי. בוחן בר-אור, 30 כפיפות סמיכה (!!!!!!!!!!11111111), בטן לא משהו וריצת אלפיים סבבה. שינת שבע שעות עם הרבה נחירות מסביב. או שזאת הייתי אני ולא שמתי לב. אה, שמו אותנו בחדרים כי חיילים נהרגו בגלל מכות קור באוהלים. ג'יז, תודה רבה באמת.

גוף כואב, מאוד. אבא היה צריך להסיע אותי הביתה מהמרכזית באשדוד, כי הייתי פשוט הרוגה. והוא סתם היה בדרך, אנ'לא קוטרית.

שירותים מזעזעים, אבל מה לעשות, זה צבא.

זחילות, אלוהים ישמור, זחילות. לא הצלחתי בזה. האמת שלא זחלתי בחיים, דילגתי על שלב הזחילות וישר התחלתי ללכת. בשיא הרצינות, זה פשוט ככה, אנ'לא יודעת לזחול.

מסע אלונקות כואב ומייגע, כשאני זאתי שסחבתי את האלונקה כל הדרך. אני התנדבותית משהו.

אחלה בנות היו, אבל ראיתי רק יחידות שהייתי מייחסת ללוחמות, כל השאר סתם באו, לא יודעת בשביל מה.

איכשהו הסתדרתי עם זה שנשארתי עם 90% מהפירסינגים, לא יכולתי להוריד אותם. ונראה לי שהמפקדת חיבבה אותי, יש לי הרגשה כזאת. קראו לנו במספרים, אני הייתי מס' 15. ומשום מה המפקדת אמרה כל הזמן 15 תעשי את זה, 15 את אחראית על זה, כל הכבוד 15, 15 קשה לך?! "לא ,המפקדת! ", טוב מאוד, 15". כלה. :]

האוכל לא היה כזה גרוע, אנ'לא מבינה על מה מתלוננים. מלא מלא מלא תה מתוק, זה היה כיף.

בסופו של דבר ניתנה לנו ההזדמנות לבחור ולדרג את היחידות שאנחו רוצות, בחרתי בקרקל. מקום שני מג"ב.

אני אמורה לקבל תוצאות בקרוב.

יום אחרי שחזרתי מתה הביתה הייתה ת'בגרות באנגלית. עכשיו, ברוב טיפשותי, הזמנתי גם את מודל F כדי לשפר בנוסף ל-G. לא יודעת, לא היה לי כזה חשק לעשות ת'בגרות, איכשהו הרגשתי שהיה לי קל, יכול להיות שחיפפתי.

אתמול נהגתי באוטו של אמא! אוטומט, יענו. בלי הקלאץ' וההילוכים שאני אוהבת, אבל היה מגניייייייייב. אפילו שזה היה רק קרוב לבית כי אין ביטוח [וגם לא יהיה]. אבא אמר לי לקנות ת'שלט של נהג צעיר, ושניסע קצת כל שבת. קול!

שני ימי שישי רצופים עם אנסטסיה ומלא וודקה, מה נסגר איתי לעזאזל?

השישי ההוא עשיתי שטויות, נכון. אבל השישי של שלשום.. בואו נגיד שזה מסתכם במיטה אחת, חמש בבוקר, ושלושה אנשים שלא קשורים זה לזה בכלל.

הזוי. כבר אמרתי?

אנ'לא שותה יותר בחיים.

לא, באמת!